כאשר סיימתי את לימודיי, נקלטתי מיד אל בית הספר רעות, מקום שמדבר בשפה ייחודית ורואה את טובתו של כל תלמיד, מקום שמהווה קהילה חמה, אינטימית ומשלבת. לאט לאט הכרתי את הצוות המסור שיודע לשתף, לשאוף, להציף שאלות ולחשוב כל הזמן איך ניתן להשתכלל ולהשתפר. אך בכל זאת…. להיות מורה לתיאטרון, זה לפעמים להרגיש קצת לבד במערכה, לדבר בשפה דומה וקצת אחרת, לרוב המורים לתיאטרון הם "יחידים במינם" בבתי הספר ואין צוות מקצוע שמקיף אותם. וכך, מתוך תחושה זו התחלתי לחפש שיתופי פעולה עם חברי צוות נוספים. בהתחלה עם רכז חינוך- חברה, אחר כך עם המורה לספרות וכן הלאה.. נוכחתי לגלות שקשרים אלו מזמנים פרויקטים ייחודיים ומעניינים!

כי בעצם….

אם לומדים את "הקמצן" של מולייר בספרות, אם מתעסקים באגדות החורבן בעשרה בטבת, אם צוות חינוכי מנסה לפתור בעיות של גיבוש שכבתי ומתעסק בניהול קונפליקטים.. למה רק לדבר על? אם אפשר להחיות את הנושאים השונים ואת הטקסטים הנלמדים ולייצר למשל העמדה בימתית וחוויה של הצגה מול קהל.