בשלב השני אנו מתוודעים לסיפור על עיבודיו השונים – צופים בסרט, קוראים את טקסט המחזה או רואים קטעים מההצגה, ומקיימים דיון השוואתי בין הגרסאות השונות: "מה נשאר ומה נחתך מהמקור הספרותי ומדוע?", "באיזה אופן מעוצבות הדמויות, חיצוניותן ואופיין, ומהן הסיבות לעיצובן זה?", "איך מובאים לידי ביטוי עיצובים של מקום ומשך של זמן?" ועוד. כל אלה מובילים אותנו להבדלה בין המדיה הכתובה למדיה הקולנועית והתאטרונית הדוחסת את העלילה לזמן קצוב של סרט או הצגה. השלב השלישי הוא בחירת הפרויקט בו כל ילדה וילד מתחברים לנטיית ליבם ובוחרים משימה שמטרתה לחוות את הסיפור דרך גופם וכשרונם. בדרך כלל אני מזמנת תפריט אשר פונה למגוון חושים ומיומנויות, כמו: הצגת מונולוג או דיאלוג מתוך המחזה, כתיבת סוף אחר לספר, עיצוב דגם מוקטן של במת המחזה, עיצוב תלבושות לשלוש דמויות ועוד. כל פרויקט מלווה במחוון ספציפי של הערכה הנבנה יחד עם הילדים, ולוחות זמנים, כולל צמתי בקרה והגשה. שיאו של שלב זה מצויין בערב בו מציגים את התוצרים השונים בפני קהילת בית החינוך. השלב האחרון הוא הרפלקציה האישית והכיתתית המהווה חלק מגיבוש ההערכה המסכמת של המחצית. באופן זה, אני מאמינה שהלמידה הופכת לעמוקה וספירלית ופחות שטחית ומרפרפת. נכון ש"מספיקים" רק סיפור אחד, אבל את אותו אחד אנו מכירים לעומקו על שלל רכיביו. ילדים אשר מכירים את "הקיץ של אביה" ו"עץ הדומים תפוס" על בוריים מכירים גם את ההיסטוריה של יהודי פולין, גאוגרפיה של ארץ ישראל של שנות החמישים, בוטניקה של פרחי פקעות ובצלים הולנדיים, מבוא לפסיכולוגיה של שורדי שואה ועוד. גופי ידע אלה נלמדים תוך כדי עשייה חווייתית, מתוך בחירה וחוזקת הלומדים.

מילה על קורונה: זהו פורמט היברידי הניתן להתאמה בקלות ללמידה מרחוק, בעיקר בשלבים הראשונים של קריאת הספרים וסקירת העיבודים השונים, שהם לכשלעצמם חשובים גם ללא פרויקט מעשי. במהלך הסגר הראשון הייתה לי הזכות לחבור למיכל זק (הוגה ומובילה את תכנית "בית הספר ההוליסטי 40-40-20". חפשו ולא תתחרטו) ולהפיץ איתה בארץ את מיזם "יהיה בספר" – מיזם קריאת ספרי איכות לכל הגילאים. קבוצת הפייסבוק "יהיה בספר" גדלה מיום ליום ומאגדת מידע כמו טבלאות של כותרי ספרי קריאה מומלצים, פרקטיקות לפתיחת קבוצות קריאה ועוד. כמי שפתחה קבוצת קריאה של הספר "הסיפור שאינו נגמר" בגרסתו המלאה, נדהמתי בכל פעם מחדש שילדים צעירים ובוגרים מכל הארץ התחברו למפגש הוירטואלי ופשוט ישבו והקשיבו לקריאה. במהלך המפגשים השבועיים הם ציירו ואיירו דמויות מתוך הספר, שיתפו בקבוצה ויצרו לעצמם את ממלכת פנטזיה שלהם. אין לי ספק שהערך הלימודי והרגשי של המפגשים הללו הוא עצום עבור אותם ילדים. ואני, מה בסך הכל עשיתי? קראתי סיפור. (עם קולות, ברור עם קולות…)

גילית קרול, מחנכת כיתה ו', מורה לתאטרון ורכזת חינוך חברתי, בית חינוך יצחק נבון, יקנעם עילית.