סגר שלישי ואנחנו כבר למודי ניסיון: הלמידה מרחוק פחות מאיימת, הכלים הדיגיטליים יותר מוכרים, והחלוקה לחדרים היא קלי קלות.
איך לוקחים את הידע שצברנו והופכים אותו להוראה אפקטיבית ומשמעותית?

השבוע בניוזלטר:

יובל נבו על חישוב מסלול מחדש | אסופת מסקנות מהשטח | קהילת פרפרים מאוחדת מרחוק | לראשונה בסטודיו של ביתא: מפגש משותף להורים וילדים! (וגם מפגש רגיל על בניית מצגות) | זרקור על בית הספר "תבל" | אשת החינוך שלנו היא יעל שפיגלמן | ובפינה הדיגיטלית – זה עובד גם לא בזום!

סופשבוע נעים, שבת שלום ורק בריאות מביתא מחנכים!

#חדשנות_שצומחת_מהשטח

תובנות פדגוגיות מימי הסגר | יובל נבו

אני יובל נבו, מנהל בית ספר "תבל", בית ספר על-יסודי צומח בשכונת רמות בירושלים. לומדים אצלנו כרגע תלמידים בכיתות ז'-ט', ובשנה הבאה אנו מתרגשים לעלות איתם לכיתה י' ולפתוח תיכון. הסגר בעיצומו, הקורונה בעיצומה, אבל בהסתכלות קדימה, על היום שאחרי, אני רוצה לשאול כאן מה לימדה אותנו הקורונה?

במובן מסויים, הקורונה לא לימדה אותי שום דבר חדש שלא ידעתי כבר. היא השפיעה מאוד על זאת, טיבן של תובנות משמעותיות בכל תחום ובחינוך בפרט הוא שבין הסכמה עקרונית להבנה והטמעה שלהן יש דרך ארוכה. הקורונה הפנתה זרקור ללקחים והתובנות הללו, וכך סייעה לי אישית ולנו כצוות בית הספר רבות כדי להפנים אותם הרבה יותר.

תובנה ראשונה היא אשליית הלמידה. כמורה למתמטיקה לימדתי דרך הזום, שאלתי, בדקתי מטלות, ורק לאחר מספר שבועות גיליתי שבזבזתי לחלוטין את זמני: התלמידים שהיו מבינים את החומר איתי או בלעדיי אכן הבינו את החומר, שאר התלמידים לא הבינו כלום. כלומר, ההוראה שלי לא תרמה דבר וחצי דבר. זו תופעה נפוצה גם בכיתות הרגילות, אבל בזום היא מועצמת. פעמים רבות אנחנו מלמדים אבל שום דבר לא נקלט בצד השני. הלמידה מרחוק ממחישה לנו עד כמה פחות חשוב מה שאני אומר, ויותר חשוב האם הצד השני באמת שומע.

תובנה שנייה היא חשיבות הבחירה. בתקופות רגילות בבית הספר, הבחירה היא דבר נחמד, מעלה מוטיבציה, מאפשר גיוון, דבר בהחלט חיובי. בתקופת הקורונה, היא הפכה מדבר נחמד לדבר הכרחי. אם גם בשנה רגילה תלמידים שאינם בוחרים בתחום ידע מסויים ואינם מייחסים לו חשיבות פעמים רבות לומדים מעט מאוד, בתקופת הקורונה המעט מאוד הופך לכלום. מצאנו את עצמנו בתחילת הקורונה מבזבזים לחלוטין את זמננו מול תלמידים שלא למדו שום דבר. לכן, אחד הצעדים הראשונים שעשינו הוא הגדלה כמעט מיידית של היקף הבחירה של התלמידים. כשהתלמיד בוחר ללמוד משהו, ההוראה משתנה לחלוטין.

תובנה שלישית היא הערך של הקשר האישי. זו כבר ממש תובנה שחוקה. הרי זה ברור. עם זאת, כבית ספר אנחנו ממש לא מעודדים קשר אישי בין המורים והתלמידים בתוך הכיתה. סידור הכיסאות והשולחנות, צורת ההוראה, כל אלה מקטינים משמעותית את הסיכוי שאכן ייווצר קשר אישי בין המורה לבין התלמידים. הקורונה הראתה לנו שאנחנו חייבים לשנות את מבנה השיעורים וצורת ההוראה כדי לקיים שוב ושוב את הקשר האישי עם התלמידים.

תובנה רביעית היא ההיכרות עם תחום הלמידה העצמאית. הלמידה מרחוק חשפה בפנינו את מרכזיותה של המיומנות הזו, וכמה רבים התלמידים שאינם שולטים בה. גילינו שלמידה עצמאית נשענת על מרכיבים רבים כמו תחושת המסוגלות, יכולת התמדה, המיומנות כיצד לבקש עזרה כשקשה, בקרה עצמית על תהליך הלמידה ועוד. ראינו עד כמה תלמידים יכולים לפתח את המיומנות הזו דרך תרגול. מעבר לכך, ראינו כי לא מעט תלמידים נהנים ונתרמים מאוד מהסיטואציה שבה הם לומדים באופן עצמאי, הרבה יותר טוב מבבית הספר.

תובנה חמישית היא המצע החברתי ללמידה. הוגים רבים הספידו את התקשורת הבינאישית הישירה לנוכח עליית התקשורת מרחוק באמצעים האלקטרוניים השונים. אבל, הקורונה הראתה שהצורך בתקשורת פנים אל פנים עדיין קיים לחלוטין. האומללות של תלמידים שנותקו מהמפגש הבלתי אמצעי מחבריהם, הרצון להגיע לבית הספר כדי לפגוש את החברים, כל אלה הראו שהצורך במפגש ישיר לא נעלם כלל. הקשר החברתי הזה הכרחי לשלמות ובריאות נפשית, וכמו כן גם הכרחי, כמובן, ללמידה.

תובנה שישית היא שאפשר לוותר. הרבה דברים שנראים הכרחיים אינם כאלה. הרבה אילוצים הם פיקטיביים. אפשר לצמצם את מקצועות הליבה, לאפשר בחירה במקומות שלא התאפשרו קודם, לשחרר לתלמידים את האפשרות ללמוד לבד, לא להספיק את החומר, לעגל פינות בהוראה, והכל בסדר. לא קורה כלום. אני מאחל לנו שניקח את הנכונות הזו לוותר ולהרפות גם לתקופה שלאחר הקורונה.

תובנה שביעית היא שאם משהו לא עובד, אפשר ורצוי להפסיק אותו. בתקופת הקורונה ניסינו כל מיני דברים, ושינינו אותם כשהם לא עבדו. הוספנו שינויים למערכת, ביטלנו ושינינו מקצועות, שינינו דרכי הוראה, יצרנו תקופות למידה מסוגים מאוד שונים. כל זאת פשוט כי ראינו שדברים לא עובדים, יש תסכול ואין למידה. יש קטע שאהוב עליי במיוחד מהסדרה "משפחת סימפסון" בה הומר מכניס מזלג לשקע, מתחשמל, עף לקצה החדר, מתרומם בכאב, ואומר: "ועכשיו, אעשה אותו הדבר בדיוק". הוא מכניס שוב את המזלג לשקע, ומתחשמל שוב. לכאורה, זו התנהגות מגוחכת. אבל, כמה פעמים אנחנו ממשיכים לעשות אותו דבר, שנה אחרי שנה, אפילו שברור לנו שהוא לחלוטין לא עובד?

תובנה שמינית היא שאפשר לסמוך על המורים שלנו. למרות הקשיים, הם שינו את דפוסי ההוראה שלהם, פעלו ללא ליאות למצוא דרך לפגוש את התלמידים, הסתגלו, השתנו והתפתחו. הקורונה הוציאה מלא מעט מורים כוחות ועוצמות שהיה מרשים ביותר לראות. אפשר לסמוך עליהם, אבל חייבים לראות אותם. החלקים המשמעותיים ביותר בתקופה זו היו ביקורי בית שעשיתי אצל מורים, מפגשים אישיים עם צוות ההוראה שלי, ניסיונות להקל על מורים מבודדים. הקורונה זימנה לנו אפשרות לבדוק האם הצבת סגל ההוראה שלנו במרכז היא סיסמה או שאנחנו עומדים מאחוריה.

החזרה לשגרה נמצאת כבר מעבר לפינה. בין אם עוד מספר שבועות או כמה חודשים, היא כבר שם. יש כאלה שאומרים ש"כבר לא ניתן לחזור אחורה", לאור השינויים שחלו בתקופת הקורונה. אני חושב שהם טועים. אם לא נתאמץ, המערכת תחזור בדיוק להיכן שהיא הייתה לפני כן. חבל. הקורונה הראתה לנו שאפשר לעשות דברים לחלוטין אחרת, שהמערכת יכולה להשתפר משמעותית. מה שנדרש הוא לא חשיבה כללית על דברים שהיו נחמדים בלמידה מרחוק: אנחנו צריכים להסתכל על תקופת הקורונה ולקבל החלטה איזו מסדירויות בית הספר אנחנו משנים. לאור הקורונה, איך המערכת של שנה הבאה תשתנה? איך הלוח השנתי שלנו ישתנה? איך ניהול התקציב ישתנה? איך דפוסי העבודה בין המורים ישתנו? אם לא נקבל כאן החלטות נחושות, נפספס את אחת מההזדמנויות הטובות ביותר שלנו להפוך את הקורונה מביצה ששקענו לתוכה למקפצה שמזניקה אותנו קדימה.

בסגר השלישי כבר אפשר להסיק מסקנות - איך נשפר את הפרקטיקות הפדגוגיות שלנו?

כפי שאומר ד"ר אייל דורון, שנת הלימודים הקלאסית שאליה התרגלנו לא חוזרת בזמן הקרוב, אם בכלל.

בין סגר לסגר, הגיע הזמן שניקח רגע ונסיק מסקנות – איך נוכל לשמור על הפדגוגיה שלנו רלוונטית ושימושית גם בעיתות של למידה מרחוק?

בסרטונו, ד"ר אייל דורון מציע כי עצם הלמידה מרחוק היא זו שתעזור לפתח כישורי חיים רלוונטיים אצל הילדים באופן טבעי ובלי שנתערב.

אבי ורשבסקי, מנכ"ל MindCET, טוען במאמרו כי עצם הערעור על המסגרות הפיזיות של הלמידה מאפשר לנו לשקול מחדש הזדמנויות רבות במובן הרעיוני-פדגוגי והפיכה כללית של מערכת החינוך כפי שהכרנו אותה עד היום.

ומה לגבי פרקטיקות פדגוגיות ממש? אורית אריה מציעה לנו לקחת את ההזדמנות ולשכלל את יכולות הלימוד העצמי של התלמידים שלנו, באמצעות הפיכת הלמידה העצמאית לתהליך מונחה ומלווה העוסק בהקניית כישורים ולא רק את הידע עצמו. איך אפשר לעשות את זה? לחצו כאן לקריאה >>

השבוע בסטודיו של ביתא: הכל על עיצוב מצגות, ולראשונה: מפגש משותף בסטודיו להורים וילדים!

הסטודיו של ביתא מארח בשנית את ליאור צורף מחברת LEAVE A MARK.

ליאור מגיע בשיחת לייב במיוחד מארה"ב עם כל הטיפים לסטוריטלינג מעולה כדי להסביר אחת ולתמיד איך מעבירים את הסיפור שלכם בצורה ויזואלית.

הצטרפו אלינו לשעה אחת עם כל מה שאתם צריכים לדעת על בניית מצגות מעולות!

להרשמה, כנסו ללינק >>

לראשונה בסטודיו של ביתא: הילדים שלכם מצטרפים למרחב העבודה שלכם!

הסגר מייצר מציאות בלתי אפשרית? מרגישים שאתם מג'נגלים בין הזום של הילד לזום שאתם צריכים להעביר? הגיעו ביחד למפגש זום קצת אחר:

שמחים להזמינכם למפגש זום חווייתי של הורה-ילד, 45 דקות של זמן איכות חווייתי עם הילד שלכם, התנסות פעילה ומהנה ברגעי תקשורת קטנים, מרגיעים ומקרבים למרות -או -דווקא בזכות כל הטירוף שמסביב. הזדמנות לקבל כלים להתמודדות עם המצב, ובמקום לדבר על – לדבר עם.

את המפגש תנחה דנה באומן שפירא בימאית תאטרון מנחת קבוצות ומטפלת בפסיכודרמה.

יום שני | 18/1 | אחרהצ – שעה מדויקת תעודכן בהמשך | לקבלת פרטים נוספים:

תכנית פרפרים, תכנית החדשנות היזמית וליווי ההחלטה האמיצה של בתי ספר מהחינוך המיוחד, התכנסה השבוע למפגש למידה וגיבוש.

המפגש נבנה על בסיס המשחקים הישנים והמוכרים לכולנו (חבילה עוברת, הרוח נושבת וכו'…) רק עם טוויסט ברוח התקופה – כולם היו דיגיטליים!

בסיום הפעילות הצוותים קיבלו משימה לתכנן את המפגש הבא שלנו שיתקיים פנים אל פנים (בחרנו להיות אופטימיים). הצוותים עפו עם רעיונות יצירתיים ומדליקים, וגרמו לנו לצפות לחודש הבא בכיליון עיניים.

המטרה של המפגש הייתה לאפשר לצוותים הפוגה ומפגש חווייתי, ודרך המשחק ללמוד אחד מהשני כפי שהיינו רוצים שיקרה בכיתות גם בתקופה זו. מצפים כבר להיפגש וליישם את הכול!

עקרונות פדגוגיים שלמדנו מהסגרים הקודמים - בית הספר העל-יסודי 'תבל' | רעות מן

כשהבנו שהקורונה כאן להישאר ושלא מדובר באירוע חולף… המנהל, יובל נבו, צייד אותנו בסיפור על שני מוכרי נעליים שמגיעים למחוז נידח בהודו. הם מגיעים ומסתובבים במחוז, לבחון למי הם יכולים למכור נעליים. באותו הערב, שניהם חוזרים לבית ההארחה שלהם, ומתקשרים חזרה הביתה.
המוכר הראשון אומר: "מה זה?! כולם פה הולכים יחפים! אין לי בכלל מה לעשות כאן! תנו לי כרטיס חזרה הביתה כמה שיותר מהר!".
מיד אחריו, מתקשר המוכר השני הביתה, ואומר: "אתם לא מבינים מה קורה כאן! כולם פה הולכים יחפים! יש כאן הזדמנות להיות הראשונים שמוכרים להם נעליים, ולהשתלט על כל השוק! אתם חייבים לשלוח לי עוד הרבה נעליים, יש כאן הזדמנות אדירה…".

אנחנו חיים בתקופה מורכבת ומאתגרת. במהלך החודשים האחרונים אנחנו ממלאים את העשייה החינוכית שלנו ובפרט את הלמידה מרחוק בצורה שהתלמידים אינם מורגלים אליה, על כל הקשיים הכרוכים בכך. אנחנו יכולים לבחור להתמקד בקושי, אך עדיף להתמקד בהזדמנויות שהתקופה הזו מזמנת לנו.

🔹 הגדרנו כמה מקצועות שאותם כל השכבה לומדת לאורך השבוע, ולצדם הגדלנו משמעותית את הבחירה – כולל בין מקצועות הליבה. כך מצד אחד צמצמנו את כמות השיעורים ואת זמן הישיבה מול המסכים ובזום, ומצד שני נתנו לילדים לבחור ולבנות לעצמם מערכת מותאמת יותר המתכתבת עם תחומי העניין שלהם. דבר זה הוביל את התלמידים לגלות יותר סקרנות וליהנות מהלמידה בבית. במקביל, חווית ההוראה של המורה משתנה כשהוא מול כיתה שבה התלמידים בחרו והשיעור לא "נכפה" עליהם. כמו כן, הצלחנו לפנות את המורים להקדיש זמן לשיחות אישיות וקבוצתיות, לבניית תכניות אישיות ולעבודה על מערכי שיעור מותאמים ללמידה מרחוק.

🔹 בכל שבוע אנו מקיימים מפגשים, מעין הרצאות העשרה, עם אנשים שונים במגוון נושאים מתחלפים (למשל – שיחה עם כומר מגרמניה, שיחה עם מורה לגרמנית בחט"ב בפיטסבורג-ארה"ב, שיחה עם עולה חדש מהולנד שמתעד סיפורים של ניצולי שואה, מפגש עם קופירייטר, עם נציג עמותת אנימלס, עם מורה אוטיסטית ועוד). המפגשים מספקים לתלמידים מפגש משמעותי עם אנשים מרתקים. זו דרך מצוינת לנצל את היתרונות של הלמידה מרחוק ביכולת של הזום להפגיש אנשים רחוקים.

🔹בין הסגרים כאשר מאפשרים לנו להגיע לבית הספר בקפסולות, על מנת לראות את התלמידים כמה שיותר פנים מול פנים אנו מקיימים בנוסף לתלמידים המגיעים לבית הספר, מפגשים פנים אל פנים לקפסולות נוספות בגן הקיפוד שנמצא בסמוך לבית הספר. בכל שבוע כל שכבה מגיעה ליום למידה בחוץ באוויר הפתוח. ביום זה הדגש הוא חברתי-רגשי, משחקי גיבוש, פעילות ספורטיבית ולמידה בקבוצות קטנות.

🔹כאשר הרגשנו שישנה כיתה מסוימת אשר באופן בולט המצב הרגשי-חברתי שלה בהידרדרות, מה שגם השפיע באופן ישיר על המוטיבציה ללמידה, החלטנו לצאת 'לשבוע הנשמה'. המחנכת והחונכת של הכיתה יצאו איתם למפגשים בטבע לאורך שבוע שלם, ולשם כך ביטלנו להם את הלימודים לגמרי. במקום זה התלמידים יצאו למסע שבו הם עברו משחקי ODT וגיבוש, התנסו בעמידה מול קהל והצגה אישית, יצרו דיוקן עצמי וקבוצתי, פתרו חידות הגיון, עשו פעילויות גופניות שונות ועוד. השבוע הזה החזיר את שמחת החיים לילדים, את ההכרה בכך שהם צריכים לשמור, לחזק ולטפח קשרים חברתיים, לצאת מהבית ולשתף זה את זו בקשיים שהם חווים. בשבוע שלאחר מכן ראינו כי הנוכחות בשיעורים והגשת המטלות השתפרו מאוד, שהילדים הרבה יותר נכונים לסייע אחד לשנייה ושהקשרים ביניהם התהדקו.

🔹בימים אלה ממש אנו נמצאים בעיצומה של יוזמה חדשה שמטרתה להשיב את זיק הסקרנות וההתלהבות לעיניים של הילדים והמורים כאחד. לשם כך החלטנו לעצור לשבועיים את הלמידה השוטפת ולצאת למסעות למידה.
כלל תלמידי בית הספר התחלקו לקבוצות רב גילאיות (ז-ט) של כ-6 תלמידים בכל קבוצה. כל קבוצה בחרה נושא ממגוון רחב של נושאים שהציעו מורי בית הספר ויצאה למסע העמקה בליווי והנחיית המורה. את מסע הלמידה נדרשו התלמידים לתכנן ולהחליט במה הם מתמקדים, איך הם רוצים לחקור ולהעמיק, במי להיעזר. הם נדרשו בסוף התהליך להציג תוצר לבחירתם המשקף את המסע שעברו, מסר שחשוב להם להעביר ועוד. העברת האחריות לתלמידים, ההעמקה בתחום עניין והעבודה בקבוצות קטנות זימנו עבודה על מיומנויות כה חשובות להתפתחות התלמידים.

בואו נחזור להתחלה.
אל תתבלבלו, הימים האלה לא פשוטים, לא לתלמידים ולא למורים.
ככל שהזמן עובר והמציאות הזו נמשכת הצוות נהיה יותר עייף ומותש, השחיקה עולה והכוחות אוזלים. אולם, ציבור המורים תמיד שם, נותן מעצמו ולא פעם על חשבון ילדיו ומשפחתו האישית. המורים שלנו עובדים במסירות רבה, בדאגה, בהקשבה רבה ואכפתיות, משתנים, מחדשים ומשנים תוך כדי תנועה בקצב מסחרר, ממשיכים לנסות, ולא פעם גם לטעות, משתדלים לתת מענה מיטבי עד כמה שרק אפשר, ולמרות הכול שמחים ומוקירים תודה על ההזדמנות שניתנה לנו להיות עם התלמידים גם במציאות המורכבת הזו.
לצדנו, תלמידים רבים מגלים סקרנות, מנצלים את אפשרויות הבחירה, מוצאים איך ליהנות למרות הכול מהלמידה בבית, מסגלים לעצמם מיומנויות למידה חדשות וממשיכים ללמוד, להתפתח ולהתקדם.

ביחד נעבור גם את זה, ועוד נצא מזה מחוזקים!

יעל שפיגלמן | רכזת תנ"ך בתיכון גבעת גונן

"את ההכשרה שלי זכיתי לעבור בתוכנית "רביבים", תוכנית של האוניברסיטה העברית להכשרת מורים למדעי היהדות בתיכונים ממלכתיים – בה אני משמשת כיום כמנחה פדגוגית. במהלך שנות הלימודים וההכשרה המעשית, עסקנו רבות בהתנסות בשיטות הוראה שונות, ובפיתוח זהות המורה האישית שלנו. בתהליך זה זיקקתי את המוקד המשמעותי ביותר עבורי בחינוך – אהבה. זהו הכוח שמניע אותי בכל צעד ובכל היבט בעבודתי החינוכית: לכל תלמיד/ה מגיע להרגיש אהוב/ה ולדעת שיש מי שיצעד איתו/ה יד ביד עד להגשמת יעדי ההצלחה האישיים שלו/ה, מתוך אמונה אמיתית, הכלה ושוב-  אהבה.

לקראת סיום הכשרתי, חיפשתי בית ספר שמדבר, פועל ומחנך בשפה זו. זכיתי למצוא את כל אלו בתיכון "גבעת גונן", שהוא בית עבורי בשבע השנים האחרונות ומאפשר לי להביא לידי ביטוי כל חלום – יצירתי ומורכב ככל שיהיה. אחד מהחלומות האלו, שהתגשם בתחילת שנה זו לאחר שלוש שנים של עבודה תהליכית מאומצת בהובלת צוות ההנהלה המסור שלנו, הוא הקמת מרחב למידה מושקע, רחב ידיים ומאובזר, המשלב בין למידת פנים ולמידת חוץ ומזמן למידה חווייתית בדגש על ריבוי אינטליגנציות ופיתוח מיומנויות לומד/ת עצמאי/ת. חניכתו של מרחב זה דווקא בעיצומה של תקופת הקורונה אפשרה לנו לקיים לאורך תקופה למידה משמעותית ומגוונת המותאמת למגבלות הקורונה, אך גם לעבור תהליכי עומק של פיתוח חדשנות בהוראה – תהליכים שמקלים עלינו גם כעת את ההסתגלות לסגר המחודש.

מה"סבב" הראשון של הלמידה מרחוק יצאתי, בדומה למורים רבים, עם תובנה ברורה: הוראה איכותית מרחוק לא יכולה להתבסס על המרה של ההוראה הפרונטלית הקלאסית לזום – התוצאה המתקבלת היא חיקוי לא מוצלח, ותחושה קשה של מורים ותלמידים כאחד ש"לא בשביל זה הגענו למערכת החינוך". עם כל סגר נוסף, וכל נסיגה נוספת ללמידה מרחוק, מצד אחד חזרו גם הייאוש והתסכול, שהרי אין כמו הוראה מקרוב, אין כמו המפגש הבלתי אמצעי עם התלמידים והיכולת לראות אותם ולחוש אותם באמת; אך מצד שני, התאפשרה בנייה של קומות נוספות בהוראה מרחוק. דווקא האכזבה לנוכח הנסיגה מהלמידה הפיזית הציתה בכל פעם מחדש את הרצון, ואפילו את תחושת ההכרח, להתחדש ולהמציא את עצמנו שוב – כדי "לפצות" על החסרים בשגרת הלמידה  ולשמור על מתח למידה גבוה, על סקרנות ועל היות בית הספר בית לצמיחה והתפתחות – גם מרחוק.

כורח ההתחדשות המתמדת שנכפה עלינו הוא במידה רבה הרווח הגדול מסבבי הלמידה מרחוק שאנו חווים בשנה האחרונה. במסגרתו, למשל, יצאנו לפרויקט PBL בין-תחומי שמשלב בין תנ"ך ואנגלית; בנינו מבחנים שמבוססים על מיומנויות חשיבה מסדר גבוה וממעטים ב"הקאת חומר"; למדנו יחד בצוותי המקצוע על כלים מקוונים שמעניקים חוויית למידה עצמאית מסקרנת ומגוונת; הטמענו את המשחקיות בהוראה; והענקנו דגש מוגבר למעורבות משמעותית של התלמידים בחומר הנלמד ולרלוונטיות לחייהם.

כל תהליכי ההתחדשות הללו, ונוספים, נעשו מתוך חשיבת עומק: מהן אבני היסוד של הלמידה שאנו מעוניינים להקנות לתלמידינו? על אילו מוסכמות בהוראה הגיע הזמן לערער ולרענן בהתאם למציאות המשתנה? כיצד נוכל לגייס את האתגרים הנוכחיים כדי ללמוד משהו חדש על הרלוונטיות של בית הספר, על צרכי התלמידים ועל מקומם של המורים בחייהם? השילוב בין חשיבה מעמיקה לבין יצירתיות וחדשנות הוא זה שמבטיח, בעיניי, שהתהליכים שאנו חווים בכל סגר מחדש יובילו אותנו גם עם החזרה לשגרה להיות מורים טובים יותר, מדויקים יותר, מקצועיים יותר, חושבים יותר, מעניינים יותר, וכן- גם אוהבים יותר.

Wonder - כלי לדיון בחדרים

Wonder היא חברה המספקת חלל אלטרנטיבי לשיחות ועידה דיגיטליות.

מהם המאפיינים הכלולים בתוכנה? בין היתר, מדובר ביכולת להתאים את חלל השיחה, לשלוח שאלות היכרות, הגנת חדרים בסיסמה, שידור חי, חסימת משתמשים שעוברים על הכללים וכו'.

1. מרכז החדשנות החינוכית איפכא מחפשים רכז/ת פדגוג/ית חדש/ה.

2. עיריית ירושלים הודיעה על הקמת בית ספר יער בירושלים לשנת הלימודים תשפ"ב! פרטים נוספים על הרשמה באתר >>

3. מט"ח מקיימים מפגש הדרכה מקוון בנושא קול, המיועד למחנכי כיתות ג'-ו'. להרשמה לחצו >>