עולם המסכים של התלמידים שלנו הוא עולם וירטואלי מקביל ופרטי שלרוב לא חשוף אלינו כלל. למה חשוב שנהיה מעורבים במה שקורה שם, ומה המקום שלנו בתור אנשי חינוך בהפיכת הרשת למרחב בטוח?

השבוע בניוזלטר: רשת ביטחון

רוני מרץ עושה לנו סדר | מערכי שיעור ומשחק על בטיחות ברשת | פודקאסט על מורים ומסכים | ממשיכים עם חודש המסכים בסטודיו של ביתא | סיור נוסף ומרתק ב"חללית" יוצא לדרךפלך בנים מאזנים בין הזדמנויות לסכנות | נשות החינוך שלנו הן נירית אילוז ואושרת טובול | ובפינה הדיגיטלית: יוצרים דיון וירטואלי ואנונימי בכיתה.

סופשבוע נעים ושבת שלום ממינהל חינוך ירושלים!

לעולם הדיגיטלי שבו אנו חיים יש יתרונות רבים וידועים. אולם לצד ההזדמנויות, העולם הזה מזמן לא מעט סכנות ואתגרים. חודש פברואר נבחר על ידי משרד החינוך לעיסוק בנושא מוגנות ברשת, ואין זמן מתאים יותר לחזור ולהעמיק בנושא האקטואלי כל כך תמיד.

הניוזלטר הקודם עסק בהזדמנויות הקיימות ברשת. הדגש שלו היה על גישה של נקיטת יוזמה ומניעת סכנה דרך הקניית מיומנויות בסיסיות לשימוש מודע ונבון ברשת. בניוזלטר הנוכחי בחרנו לעסוק בהתמודדות ותגובה לאתגרים והסכנות הקיימות.

נתחיל בקצת סדר על סוגי הפגיעות והסכנות שנמצאות ברשת, ובייחודיות שלהן על פני פגיעות בעולמות הלא וירטואליים. נמשיך בהצעות פרקטיות להתמודדות באמצעות מערכי שיעור ייעודיים ונקיטת עמדה אקטיבית בנושא, נראה דוגמאות מהשטח הירושלמי להתמודדות עם האתגרים האלו, ונקנח בכלי דיגיטלי שנותן מענה לאחד האתגרים המרכזיים של בני הנוער ברשתות החברתיות.

בנוסף לכך, אנחנו ממשיכים להביא לכם תוכן איכותי ופרקטי בנושא במפגשי ה"סטודיו של ביתא" שפתוחים להרשמה באתר שלנו.

קריאה מהנה!

רוצים לומר לנו משהו? כאן מגיבים לנו:
סכנות ברשת | רוני מרץ, פסיכולוגית חינוכית שפ"ח ירושלים

האינטרנט לא המציא את האלימות. האינטרנט גם לא המציא את הגזענות או את החרם. כל אלו היו לפניו וכל אלו קיימים גם במציאות שמחוצה לו לאינטרנט. אז מה בכל זאת שונה בין הסכנות ברשת לאילו שמחוצה לה וכיצד אנו יכולים שלא להפקיר את עמדת השמירה, להיות מודעים לסכנות ולעזור לתלמידים שלנו לזהות אותן ולהימנע מהן?

טרם מגפת הקורונה, הזדעזענו מהבילוי המועדף על תלמידים בישיבה ארוכה מדי מול המסכים. עתה, אחרי מספר גלי תחלואה שחייבו את כולנו בסגרים ובידודים, ברור לכולנו עד כמה אנו זקוקים לרשת האינטרנט ותלויים בה. 

אם בעבר היינו רבים עם הילדים שיקומו ויצאו קצת החוצה ויפסיקו לשבת מול המסכים, הרי שבשנתיים האחרונות העולם התהפך ומצאנו עצמנו משדלים אותם לקום בבוקר, להתחבר לזום שם יוכלו להדליק מצלמה ולראות את המורה ושאר התלמידים בריבועים על פני המסך. כך, במציאות בה האמצעי היחיד למפגש של ילדים עם חבריהם, עם סבא וסבתא ולשמירה על למידה (בהיעדר לימודים בכיתה), ביקורת וניסיונות הרחקה מהמסך הפכו לפחות רלוונטיים ואולי אף בגדר צביעות. 

אלא שלמרות שמציאות חיינו השתנתה, רשת האינטרנט לא השתנתה והיא ממשיכה להיות פלטפורמה גם לסכנות ולהתנהגויות מזיקות. בדומה לסכין או לחומר נפץ, רשת האינטרנט איננה טובה או רעה כשלעצמה. היא פלטפורמה ואמצעי ניטרלי, והכול תלוי-שימוש שעושים בה, של האתרים בהם גולשים ובחינוך שאנו, המבוגרים האחראיים, נותנים – חינוך לשימוש בטוח ברשת האינטרנט.

בריונות ברשת

רובם המכריע של הילדים ובני הנוער היו עדים לצורה כלשהי של בריונות ברשת. חלקם היו הבריונים עצמם, חלקם הקורבנות ורוב רובם היו שם ומסיבות שונות התעלמו מההתנהגות לחלוטין. במה שונה הבריונות ברשת מבריונות מחוצה לה? מעבר לכך שהבריון לא חייב להיות גדול גוף ובעל שרירים, הרי שמאפייני הזירה מייצרים את ההבדלים המשמעותיים. אם מחוץ לרשת הקורבן יכול להגיע לביתו ושם להרגיש בטוח, הרי שברשת הפגיעה מתרחשת 24/7. אנו לא באמת יכולים להתנתק מהרשתות החברתיות. אנו חיים בעולם הדיגיטלי בו הכל מתרחש. אנו מצופים להיות תמיד מחוברים, לענות מהר, להגיב עכשיו ובכל מקום. כשמתרחשת בריונות ופגיעה היא אינה תלויה במקום ובזמן והקורבנות נתונים להתקפה בלתי פוסקת. 

פגיעה מינית

המרחב המקוון הוא מגרש המשחקים בו משחקים הילדים. פדופילים ואחרים מחוץ לרשת אורבים לילדים במקומות בהם הם נמצאים. כך גם ברשת. הם אורבים במדיות החברתיות ובפלטפורמות משחקים הפונות לילדים – אלא שברשת האנונימיות והיכולת להתחזות מקלה עליהם והם יכולים לנצל את תמימותם, חוסר השגחת מבוגרים ואת אמונם. זה יכול להגיע לשיאו בפיתוי של ילדים למפגשים אישיים מסוכנים. 

פרסום מידע פרטי והפצתו

חוסר מודעות וידע מביאים ילדים לפרסם מידע אישי מזהה באינטרנט שאסור להיות בפומבי. זה יכול להיות כל דבר, החל מתמונות של רגעים אישיים מביכים ועד לכתובות הבית או תוכניות חופשה משפחתיות.

אצל המתבגרים, למרות שקיימת יותר מודעות שלא לפרסם מידע אישי, חסרה ההבנה לכך שכל מה שעולה לרשת – נשאר ברשת. כולל אם מחקנו, כולל, ואף גרוע יותר, אם זה בוואטסאפ. רבע מכלל בני הנוער שולחים או מקבלים מסרים מיניים, חלקם מופצים ברשת מבלי ידיעתם ואישורם וללא שליטה. כך אין מהנמנע שנקרא בעיתון על נערה בת שש עשרה שסרטונים ארוטיים שלה מככבים באתרי פורנו בינלאומיים ללא ידיעתה. המקרה הזה שכיח למדי, וברוב המוחלט של המקרים מדובר בסרטונים ו/או תמונות של בנות. בחלק מהמקרים הן שיתפו פעולה עם הצילום ואף צילמו בעצמן והעבירו, בחלק אחר של המקרים, צולמו ללא ידיעתן. הבעיה היא שאחרי שהסרטון או התמונה צולמו, אין לנערה כל שליטה על הסרטון או התמונה. לאלו חיי נצח משלהם ויכולים לצוץ בכל מקום ובכל זמן. שקול הדעת, או יותר נכון היעדרו, של המתבגר/ת שהצטלם, צילם או רק לחץ על מקש ה-SEND, והעביר והפיץ,  עשוי להכריע את עתיד המבוגר/ת שיהיה. 

לרשת מאפיינים ייחודיים העשויים להחריף את הסכנות והפגיעות. כל המידע העולה לרשת יכול לזכות לתפוצה מהירה ובהיקף נרחב ממש כמו אש בשדה קוצים, וככל שחולף הזמן כמעט ולא ניתן להשתלט על הבערה. מה שעולה לרשת נשאר ברשת, ובמקרים רבים לא ניתן להסרה או למחיקה. כל אחד יכול לשמור עותק מקומי של פוסט, תמונה או סרטון, או לצלם מסך לפני שמספיקים להסיר את התוכן שהועלה. כך לגבי קורבנות וכך גם לגבי כתבי אישום שעשויים להישכח ואף להימחק בפועל, אך להמשיך ולהתקיים ברשת ולצוץ מתישהו.

חשיפה לתכנים פוגעים

ילדים גולשים באינטרנט כבר מגיל צעיר ונחשפים למשחקים ולאתרים המותאמים לגילם אבל גם לתכנים שאינם מותאמים להם ואף יכולים לפגוע בהם. כך הגיל בו ילדים נחשפים לפורנוגרפיה הולך ויורד. עבור חלקם מדובר בחשיפה מקרית עקב חיפוש שגוי, אחרים מגיעים לאתרים ולסרטונים בעקבות סקרנות מינית טבעית.  חשיפה לתכנים פורנוגרפיים בגיל צעיר וללא תיווך הורי עלולה להביא לעיוותים בתפיסת נושא המיניות, דימוי גוף, יחסים עם אחרים ואהבה.

התמכרות למסכים

בואו נודה על האמת – כולנו מכורים. היקף השימוש והתלות של כולנו במסכים בכל תחומי חיינו לצד הנגישות והזמינות שלהם לא מאפשרים לרובנו להתנתק לזמן ממושך מהמסך. ככל שהסוללה מתרוקנת במכשיר הנייד שהפך לחלק כמעט בלתי נפרד מכף היד שלנו, כך עולה הלחץ ואנו מחפשים באי שקט אחר מטען ושקע לתקוע אותו אליו.

אז בואו ניטול קורה מבין עיננו ומסך ממולנו ולפני שאנו מאבחנים את ילדינו כמכורים נבדוק מהם הסימנים לשימוש מופרז במסכים הפוגע בבריאות הנפשית אצל מבוגרים וצעירים כאחד:

  חוסר חשק והיעדר עניין לעסוק בכל פעילות מחוץ למסך, לצד אי שקט ועצבנות כשנדרשים לכך.

  פגיעה בשינה – מיעוט בשעות שינה בשל הרגלי השימוש במסך

  שימוש תדיר רק ביד אחת בעוד היד השנייה מנוטרלת כי אוחזת במכשיר הסלולרי. 

  היעדר קשר עין באינטראקציה ושיח – כי הראש 'תקוע' במסך.

  ריבוי מריבות, קונפליקטים והתפרצויות זעם ותסכול בכל פעם של ניסיון להציב גבול על זמן השימוש במסך.

  מיעוט יציאה לפעילויות ומפגשים מחוץ למסך והעדפת המסך וההישארות בבית. הצטמצמות ואיבוד עניין בכל תחומי החיים שאינם כרוכים בשימוש במסך.

לשימוש המופרז במסכים מתלוות גם תופעות שהתפתחו ממש לכדי צורך שקשה להימנע ממנו – הצורך לתעד בצילום ולשתף. נדמה שכבר אין ערך ויכולת להנות מכל אירוע בו אנו נמצאים מבלי לצלם ולתעד. אנו לא יכולים להאמין שנוכל באמת להנות מהרגע הזה בהווה מבלי ללכוד אותו ולהבטיח שהוא שלנו.

תופעת לוואי נוספת שכולנו לוקים בה בצורה זו או אחרת היא ה- fear of missing out (FOMO). זהו החשש מההחמצה כשאיננו מחוברים לרשתות החברתיות. אי השקט והחשש שכשאיני מחובר אני מחמיץ ידיעות והתרחשויות ושההחמצה היא מחיר שאנו חוששים לשלם.

  • ראשית – לא לטמון את הראש בחול. להבין שהאחריות שלנו כוללת גם את העולם הוירטואלי, ולשם כך אנו צריכים להיות בעלי ידע ומודעות.

  • חלק בלתי נפרד מתפקידנו כמבוגרים משמעותיים בחיי הילדים והנוער הוא להציב גבולות. הצבת גבולות ברורה ולא כוחנית חשובה לגבי השימוש ברשת בדיוק כמו מחוצה לה.
  • הבסיס הטוב ביותר להגנה הוא להיות זמין לדבר עם הילדים והנוער על מה שקורה בחיים שלהם באינטרנט ובעולם האמיתי – להיות קרובים ונוכחים בחייהם. 

  • בגילאים צעירים מומלץ להתקין תוכנות סינון תכנים. הילדים בד"כ טכנולוגים יותר מאיתנו, אנחנו לא באמת יכולים לחסום. לכן שום דבר לא יכול להחליף את הקשר שלנו ואת התיווך שלנו פנים אל פנים איתם. 

  • שום דבר לא יחליף דיאלוג פתוח שאינו ביקורתי ושיפוטי אלא מתעניין באמת. הויתור על עמדה שיפוטית הוא בהחלט אתגר עבורנו המבוגרים

  • עלינו ללמוד ולהכיר את הרשת והאפליקציות, וללמד אותם כבר מגיל צעיר לא למסור פרטים אישיים, לא לקבוע פגישות עם אנשים, לא לענות למי שמטריד ולספר לנו, כשלא נעים – לצאת, אין מתנות חינם – לא להתפתות, לא לפתוח קבצים ממישהו לא מוכר, לא לכתוב דברים פוגעים, מעליבים או בשפה גסה, אין באמת אנונימיות ברשת, לא לעמוד מן הצד – כשעדים לפגיעה במישהו לנסות להפסיק אותה ולשתף מבוגר, כל אחד יכול להתחזות לכל אחד, מודעות להגדרת פרטיות, חסימת מצלמות הרשת ובעיקר להבנה שמה שעולה לרשת – נשאר ברשת.

  • כמו שאין תחליף לשיח קרוב ודיאלוג פתוח, אין גם תחליף להיותנו מודל ודגם עבורם. התנהגות מווסתת שלנו ברשת ובכל מה שקשור לרשת, מודעות להרגלי השימוש (כמו גם הצרכנות המקוונת) שלנו במסכים והיכולת שלנו לשמר עניין ולקיים פעילויות מהנות עבור עצמנו ועבור משפחתנו שאינן תלויות במסכים, מאד חשובה למודל שאנו רוצים להציג בפניהם.

במקרה של פגיעה:

לנשום עמוק, להפעיל שיקול דעת ולהגיב רק לאחר מחשבה ובמידת הצורך להתייעץ.  זכרו שהילד/ה או המתבגר/ת זקוק לכם. המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת מפעיל את המוקד הטלפוני 105 שבו ניתן לדווח על פגיעות בילדים ובני נוער ברשת ולקבל מידע בנושא גלישה בטוחה וזהירות ברשת

איגוד האינטרנט הישראלי מעניק גם כן תמיכה לגולשים במקרים של אלימות, איומים, תכנים לא ראויים, חרמות, התחזויות וכו'. לקו החם ניתן לפנות באמצעות יצירת קשר טלפוני או בוואטסאפ 054-8858911, לצד האפשרות לשלוח בקלות ובמהירות  צילומי אתרים ופעילויות רשת פוגעניות. היכן שניתן הם יעשו מאמץ להסיר את התכנים הפוגעניים. 

ובעיקר – זה הזמן לחיבוק. לחיבוק אמיתי עדיין אין תחליף ברשת. 

מדברים על זה | מערך לימוד לכיתה

גוגל יצאו עם מערך לימוד מעמיק בנושא בטיחות ברשת, שכולל גם משחק מחשב מגניב שניתן לשלב במהלך הלמידה. מערך הלימוד עוסק בנושאים: שיתוף זהיר ברשתות החברתיות, תשומת לב והבחנה בזיופים ברשת, שמירה על פרטיות, מניעת התנהגות אלימה ברשת, וקריאה לעזרה ודיווח כשנתקלים בסכנה.   

למערך הלימוד >>       למשחק המחשב >>

מקשיבים לזה | מהפכת הקשב

יעל שפיגלמן, מורה בתיכון גבעת גונן, ואיתמר שחר, מורה ממזכרת בתיה, בפרק נוסף של "חדר מורים". והפעם, שיחת מורים על התפקיד שלנו בתוך עולם המסכים. מחשבות על בעיית הקשב וכלים פרקטיים להתמודדות עם האתגרים שהעולם הזה מייצר בתוך הכיתה.

כותרת 7
החודש בסטודיו של ביתא: חיים מול המסכים
סיור #2 של ה"חללית של ביתא" יוצא לדרך
כותרת 3
בית הספר אורט פלך בנים | מאזנים בין הזדמנויות לסכנות

אורט פלך בנים יצאו למסע בעקבות מציאת מרחב מאוזן עבור התלמידים שלהם. לבסוף הגיעו למסקנה שהאתגרים שלהם כצוות לא שונים בהרבה מאלו של התלמידים בכל הנוגע לחיים מול המסכים, וגם שם נדרשת חשיבה על מנת להפוך את המרחב לנכון ומאוזן יותר.

העולם הוירטואלי והמרחב האינטרנטי יוצרים סביבה ייחודית ומרחבים חדשים של תקשורת, מפגש בין אישי ושיח. אנו המורים וההורים נחשפנו לעולם הזה בשלב מאוחר של חיינו. התלמידים שלנו לעומת זאת, גדלים אל תוך העולם הזה. הפלאפון, המסך, הוירטואליות, הם כבר חלק אינטגרלי, יומיומי מהחיים שלהם מגיל צעיר מאוד. התקשורת הבין אישית, מרחבי ההנאה והסקרנות שלהם עוברים ובאים לידי ביטוי במרחבים אלו.

בבית הספר, אורט פלך בנים, החלטנו לצאת למסע בניסיון ליצור מרחב בטוח, לומד ורגוע בתוך העולם הזה. התחלנו בתהליך שמודע לאתגרים הקיימים ברשת אך מכיר גם בברכה שהאינטרנט מביא איתו ובעובדה שהוא כאן והוא חלק מחיי כולנו.

מילות המפתח שמנחות אותנו בבית הספר הן תהליך וכלים. ראינו כי האינטרנט, המחשב והפלאפון יכולים להביא ברכה רבה והתקדמות, אך כוללים גם אתגרים רבים וסכנות. הבנו גם כי אנו, אנשי הצוות, מתמודדים, לומדים ומחפשים את הדרך בעולם מתפתח ומשתנה זה. עוד בצוותי החשיבה, בתהליך הקמת בית הספר, לפני כ-6 שנים, נעשו תהליכי מחשבה רבים, כיצד אנו רוצים לראות את בית הספר? איזה מרחב אנו שואפים ליצור לתלמידנו ואלו כלים נכון וצריך לחנך אליהם בכל הקשור להתמודדות עם העולם המשתנה בו אנו חיים?

הבנו שהעולם הדיגיטלי הוא חלק בלתי נפרד מהעולם שלנו, ותפקידנו החינוכי הוא להעניק לתלמידנו כלים להתמודד עם העולם הזה בדרך הטובה יותר. לשם כך החלטנו שבית הספר יהיה שותף למהפכת התקשוב. הלמידה בבית הספר מתבצעת כולה דרך מחשבים אישיים אותם קיבלנו אנשי הצוות והתלמידים. הפדגוגיה של בית הספר כולה מבוססת על הרשת. הגשת המטלות וכתיבת העבודות גם הן מבוצעות על המחשב ובעזרתו. 

יחד עם זאת, הבנו שעלינו ליצור לצד המרחב הדיגיטלי גם מרחב שיאפשר שיח בין אישי, הנאה ומפגש שאינם וירטואליים. לשם כך, בכל הכיתות בבית הספר הותקנה כספת, בה הפלאפונים מופקדים בתחילת היום וניתנים חזרה בסופו. במהלך ההפסקה חל איסור להשתמש במחשבים בתוך הכיתה, מתוך הרצון לאפשר לכל תלמיד בבית הספר למידה, הפסקה ומשחק, ולהקל על ההתמודדות בניסיון להתנתק מהמסכים. עם תלמידי יב' יצרנו אמנה המסדירה באופן מותאם ושונה את היחס והאפשרות להשתמש בפלאפון בשעות הלימודים מתוך הבנה שהגיל מביא איתו צורך בשפה קצת אחרת.  

מה שמוביל אותנו הוא הניסיון ליצור איזון ולפתח אחריות אצל התלמידים. כך שלצד הרחקת הפלאפונים במהלך היום, אנחנו ממשיכים לעשות במחשבים שימוש נרחב במהלך השיעורים, תוך הקניית כלים לשימוש נכון ומושכל בהם. אנחנו מאמינים כי העבודה עם התלמידים על מיומנות למידה עצמאית המתבססת על חיפוש באינטרנט ועבודה מול המחשב, מפתחת אחריות אמיתית אצל התלמידים. כך למשל, החלטנו לתת ל'תלמיד תורן' מפתח לכספת, דבר נוסף שמאפשר ליצור איזון בין אחריות, ליווי וגבולות. במהלך התהליך הבנו כי ניתן ונכון לאפשר לתלמידים לשוחח במהלך היום גם עם אנשים מחוץ לבית הספר, לכן הותקן קו טלפון נייח לטובת עניין זה. 

הבנה נוספת וחשובה לא פחות הייתה, שגם אנחנו המורים, זקוקים למהפכת קשב לא קטנה, במיוחד אחרי תקופת הקורונה והמרחק. ניסינו ואנו עדיין מנסים להעביר את מרחב העבודה והקשר מהמרחב הווירטואלי אל המרחב הבין אישי. למצוא איזון בין הצורך בזמינות ובין השפיות שלנו. הבנו כי האתגרים שלנו, אנשי הצוות, אינם שונים בהרבה מאלו של התלמידים בכל הקשור לניהול זמן, לתקשורת וירטואלית, ובזבוז זמן אל מול המסך.

נפגשנו לתהליך חשיבה של אנשי הצוות, על האתגרים בהתנהלות בינינו בכל הקשור למרחב זה ולעולם הוירטואלי. ערכנו שולחנות חשיבה שעסקו בייעול קבוצות הוואצאפ, מעבר לשימוש במייל או בהגדרת שעות המיועדות לשיח מקצועי אל מול קבוצות של מלל ושיח חופשי. הדרך ארוכה, עבודה עוד קיימת, ואולי תמיד תהיה, אך חשיבה משותפת, מודעות ורצון להתקדם מביאים אותנו בכל יום לחשוב מחדש ולשאוף להיות נכונים ומאוזנים יותר.

כתב: יאיר וייגלר, מחנך ורכז בית בבית הספר אורט פלך בנים.

אשת
נירית אילוז ואושרת טובול | מחנכות שכבת ג' בבית ספר "אילן רמון"

המושג "מוגנות ברשת" יכול לעורר לא מעט אנטגוניזם, במיוחד כשתלמידים מרגישים שזה מגיע כ"הטפה חינוכית" מהמורים. נירית ואושרת פיצחו שיטה לפתוח את הנושא עם תלמידים בצורה נגישה, ועל הדרך הקנו מיומנויות למידת חקר עצמאית ומיומנויות דיגיטליות שונות. 

במסגרת תהליך בית ספרי, בשנה שעברה, נתבקשנו לבחור נושא ללמידה מבוססת פרויקט. תהינו מה יכול להלהיב את ילדי דור הקורונה שמבלים כל כך הרבה זמן מול מסכים. לא יכולנו להישאר אדישים גם לקולות ההורים שצפו בקושי ובתסכול בילדיהם הנצמדים יותר ויותר למסכים. בנוסף לכל זה, בעקבות הקורונה, גם הלמידה הפכה מקוונת וזמן המסכים הלך וגדל אפילו יותר ומילא את רוב שעות היום של התלמידים.

הטכנולוגיה מזמנת לנו בדור הזה הרבה טוב, והמטרה הייתה ללמוד יחד עם התלמידים גם את הנזקים של המסכים, באמצעות חקר והגעה לתובנות חדשות באופן עצמאי.

אנו, המחנכות הרגשנו שזהו נושא רלוונטי, מעולמם של הילדים והתחברנו אליו בקלות. התחלנו לתכנן כיצד נחקור עם התלמידים את היתרונות והחסרונות בחשיפה למסכים. את הפרויקט בנינו בשיתוף והכוונה של נטלי דודו-רוקח שליוותה אותנו לאורך כל הפרויקט, היוותה אוזן קשבת לצרכים המשתנים והייתה מלאת רעיונות מצויינים כיצד להפיכת הפרויקט למעניין ומלהיב.

בחרנו בשאלה הפורייה: מסכים – אויב או אוהב? והצגנו אותה לילדים בשיעור החשיפה. השיעור נבנה באופן חוויתי כך שיעורר סקרנות ויציף חומר למחשבה. השמענו לילדים סיפור על טיסה שנקלעה לסערה, כשברקע מוזיקה מפחידה, גשם, רעמים וברקים, ובעקבות כך המטוס נאלץ לנחות נחיתת חרום ונקלע לאי בודד. לאחר הסיפור ביקשנו מהתלמידים לחשוב על שלושה פריטים הכרחיים שהיו לוקחים כדי לשרוד באי. אספנו את הפריטים שנאמרו על הלוח בקטגוריות, ובאופן לא מפתיע, הקטגוריה של המסכים בלטה במיוחד. ילדים רבים כתבו שיקחו איתם פלאפון, מחשב, אקס בוקס וכו'. 

התובנה המרכזית שעלתה מהשיח היתה שמסכים תופסים חלק נכבד בחיינו ושאלנו את עצמנו למה? כמה זמן אנחנו נמצאים במסך? ומה זה בכלל זמן מסך? שיעור החשיפה היה להפתעה גדולה, השאלה הפורייה הייתה רלוונטית עבור הילדים, עוררה את סקרנותם של הילדים, וגייסה אותם ללמידה משמעותית לכל אורך הפרויקט.

לצד החומרים שהנגשנו אנחנו כמי שמלוות את תהליך הלמידה, הילדים הביאו כתבות, מחקרים ותמונות שעסקו ביתרונות ובחסרונות של מסכים והחלו לחקור את הנושא באופן עצמאי. היתרונות שהילדים מצאו במסכים עסקו בעיקר בהנאה שמפיקים מהם, נגישות וזמינות מכל מקום, האפשרות להכיר אנשים ממקומות שונים ומקור ידע בלתי נדלה. החסרונות שמצאו עסקו בהשמנת יתר, ישיבה ממושכת ואי תזוזה של הגוף, מיעוט תקשורת עם בני אדם והרבה בריונות ואלימות ברשת.

בהמשך התלמידים מילאו שאלון על הזמן בו הם עצמם מבלים מול מסכים. התלמידים גם ראיינו את ההורים לגבי משך הזמן בו הם מול מסכים. התוצאות הדאיגו את כולנו – ההורים והילדים לא מרפים מהמסך, לא בזמן הכנת שיעורי בית, לא בזמן פעילות חווייתית משותפת ואפילו לא בזמן הנהיגה.

כדי ליצור השפעה ולעודד הפחתה בזמן המסך, התלמידים הכינו תוצר ביניים: סרטונים שמציגים שימושים שונים בניידים: בזמן נסיעה, בזמן ארוחה, וסרטון בלי נייד. הסרטונים שצילמו היוו שיקוף של מציאות, השימוש בנייד בזמן נהיגה גרם לתאונה ואי השימוש בנייד הוביל לשיחה בין בני המשפחה. בשיחה עלה הנושא החשוב של בריונות ברשת וכיצד ניתן להתמודד עמה.

המסקנות מהתהליך הועלו על מצגות והילדים התאמנו על האופן שבו יציגו אותן להורים בבוקר התוצרים שקבענו.

בנוסף ללמידת החקר בנושא "מסכים- אויב או אוהב?", הילדים רכשו מיומנויות דיגיטליות שונות. במהלך העבודה הם למדו לפתוח מייל משלהם, להכין מצגת בגוגל סלייד, לעצב אותה, להוסיף אפקטים שונים, קישורים, תמונות וסרטונים לתוך המצגת ועוד.

״בוקר התוצרים״ הפך לחגיגה כאשר ההורים הגיעו לצפות בתלמידים מציגים את החקר שביצעו. הילדים התכוננו, התרגשו ועמדו בגאווה מול ההורים על מנת לחשוף אותם לתהליך המחקר ותוצאותיו. ניכר כי התהליך שעברו ביגר אותם ונתן להם מידע רלוונטי לחיים שלהם. שמחנו ונהננו ללוות את התלמידים בלמידה רלוונטית משמעותית וחוויתית החושפת לתובנות לחיים בהמשך.

הפינה הדיגיטלית (1)

בואו להיות אריות בכיתה!

אחת הפגיעות המרכזיות שבני נוער נתקלים בהם הוא שיח קיצוני ופוגעני ברשתות החברתיות.

הכלי הדיגיטלי הבא נועד להתמודד עם הבעיה הזו בדיוק בדרך יצירתית ליצירת דיון בכיתה בנושאים רגישים ונפיצים בצורה משחקית.

עבור תלמידים שחוששים להתבטא – 

הכלי מאפשר לנקוט עמדה בנושא הדיון מאחורי דמות אנונימית כך שאינם חושפים את עצמם במידה ומרגישים לא בטוחים.

עבור תלמידים שנוטים לפגוע ולהשתמש בשיח קיצוני ואלים – 

הכלי מאפשר לתלמידים "להכנס לנעליים" של דמויות שונות שהגדרנו וכך ללמוד לעומק דעות מנוגדות לשלהם.

רוצים להתנסות ביצירת דיון? לחצו כאן >>

רוצים להתנסות בדיון מוכן בנושאים רלוונטיים? מצאנו עבורכם שני דיונים מעולים: שיימיג ברשתבריונות ברשת.

כותרת 6
  • "מהפכת הקשב" היא תנועה ל"הבראת היחסים בין בני אדם לטכנולוגיה דיגיטלית". מעוניינים להצטרף לתנועה? כנסו כדי לקרוא עוד >>