בתהליך הפדגוגי שאנו עוברים בבית ספר עופרים אנו מבססים כל תהליך הוראה והערכה סביב שלושה מימדים. ידע, מיומנויות וערכים\הרגלים.

ידע– סובב סביב הוראת התוכן. ההערכה תהיה בבדיקת דרכים מגוונות מלבד מבחנים ובעיקר תושתת על יצירת תוצרים. חשוב להדגיש כי מעבר לתחומים עיוניים, הלמידה וההערכה יכללו גם ריבוי אינטליגנציות.

מיומנות– מיומנויות סובבות למידה מוטת עתיד, "מיומנויות המאה 21". בכל תהליך ההוראה התלמיד ילמד להעריך את עצמו ויקבל הערכה בתחומים הנוגעים להתפתחות אישית, לכישורי שפה, לעצמאות, לניהול עצמי, לחשיבה מסדר גבוה ליוזמה וליצירתיות, תקשורת ושיתוף, להתנהלות בעולם דיגיטלי, לחשיבה מסדר גבוה ועוד. כל אלה מחייבים למידה מטה קוגנטיבית.

הרגלים\ערכים– התלמיד יעריך את עצמו ויוערך על סמך ההרגלים והערכים שלו. הרגלים וערכים שהם בסיס החזון והלמידה בבית הספר. ביניהם עבודת צוות, משוב, עקביות, יוזמה, יחסים בין אישיים ותוך אישיים. ערכים כגון כבוד, אזרחות טובה, נתינה, טובה, שוויוניות ועוד.

שלושה מימדי הוראה והערכה אלה מתכתבים עם עולם מתחדש ומפתח. ומהו בעיני עולם מתחדש ומתפתח? עולם בו הפרט בעל משמעות ומשמעותי לקהילה, אקטיבי בתהליך הלמידה; פעיל באינטראקציות חברתיות ובעבודת צוות. יש בו ובין הקהילה קשרי גומלין (המבוססים על ערכים שמקדמים עולם טוב יותר). עולם בו התלמיד מפיק תוצרים, לומד לחשוב באופן יצירתי (ממציא את עצמו כל העת מחדש), עולם בו הפרט יודע להפעיל בחירה בתוך מגוון האפשרויות, וכן בעל יכולות רגשיות של חוסן והתמודדות עם משברים קטנים כגדולים. כמובן בכל אלה נכנסים אלמנטים טכנולוגיים (אך זה לא העיקר, זהו רק האמצעי).
מימדים אלה מחלחלים לכל תחום ויוצרים שפה פסיכו-פדגוגית (מאחר ולא ניתן להפריד את התחום הרגשי מהתחום הלימודי). תהליך זה מתנקז בסופו של דבר לתעודות המחצית.

בעת בניית "התעודה" בבית ספרנו, נזכרתי ברסיסי זיכרונות ובאסוציאציות שהעלתה בי הסיטואציה סביב קבלתה- תסריטים מלחיצים, תחרותיים, מנותקים מן ההתרגשות, מסתכמים בהערכות מספריות ומילים שגורות שכבר חזרו על עצמן והיו שייכות לעוד כמוני אבל לא יחודיות לי.
בהובלת הרכזת הפדגוגית של בית הספר, אסנת נגר, ביקשנו שהתעודות יראו אחרת, ידברו על תהליך של צמיחה והתפתחות, יסכמו תהליך, יראו כל ילד. תהליך שבו הילד מרגיש משמעותי ושייך. בו התלמיד מעריך את עצמו והצוות מעריך אותו. תהליך אשר נמצא בדיאלוג עם שלושת המימדים (ידע, מיומנויות והרגלים\ערכים). ביקשנו שהתעודה תשאיר חותם משמעותי עבור התלמידים.
כל זה היה ברציונל ובתכנון וכרעם ביום בהיר "נחתה" מגפת הקורונה.

במחצית זו, פגשנו את התלמידים מרחוק ומקרוב (את חלקם מרחוק כמעט לאורך כל המחצית). נלחמנו על נוכחות, על מצלמות פתוחות, על שיתופיות ואקטיביות. הצוות עבר טלטלה. היה צורך מחודש בהעברת העקרונות המנחים לפלטפורמה וירטואלית, כל זה בתנאים לא פשוטים שהעלו לא פעם גם קשיים רגשיים. הצוות שיתף פעולה באופן מעורר התפעלות. יחד עם זאת לאורך כל הדרך נשאלה השאלה: האם זה הוגן דווקא עתה לעשות את השינוי?

התשובה לכך הייתה ברורה. דווקא בתקופה זו כשיש קריסה של פרדיגמות היה צורך בתעודה מותאמת. היה צורך עמוק יותר בשינוי הערכה. הלמידה היא בכל דרך ושעל בחיים שלנו, היא חשובה מקרוב ומרחוק. במפגש אישונים או אחרי מסכים. היא בעלת ערך עליון. תמיד.
נעזרנו באנשים הטובים ביותר והצלחנו ליצור תעודה מותאמת לתקופה זו ובכלל.