אחרי שהבנו שחינוך מיני הוא חלק מתפקידנו החינוכי, נותרה השאלה – איך עושים את זה נכון? 

השבוע בניוזלטר: מדברים מיניות: בתוך הכיתה

ד"ר ירון שוורץ מסביר למה ואיך | הצעה לתכנית חינוך מיני בעל יסודי | מדברים על זה בחינוך המיוחד | מה חשוב להדגיש ביסודי | מציעים לכם כלים פרקטיים בסטודיו של ביתא | תיכון המסורתי בתכנית מיניות בייצור עצמי | אשת החינוך שלנו היא איילת סיטון בן שחר | ובפינה הדיגיטלית הצעה לפתיחת דיון

סופשבוע נעים ושבת שלום ממינהל חינוך ירושלים!

אנחנו רוצים לדבר מיניות בכיתה אבל לפעמים פשוט לא יודעים איך. 

החשש של רבים מאיתנו לדבר על מיניות בכיתה, במקרים רבים לא נובע מהתנגדות עקרונית מוצקה אלא מהעדר ידע וכלים מתאימים ליצירת שיח שכזה.

את הניוזלטר הקודם בנושא הקדשנו לבירור עמדות עצמי בתוך צוות המורים, ועכשיו הגיע הזמן לקפוץ למים ולהביא את השיח לתוך הכיתה. 

בניוזלטר הזה בחרנו לפזר את הערפל סביב המושג מיניות מיטיבה, לתת כלים ליצירת שיח מותאם גיל, ולהביא דוגמאות לאנשי חינוך ובתי ספר אמיצים שקפצו למים והתחילו לדבר על זה.

אם בסוף הקריאה גם אתם רוצים להביא את זה לכיתה ועוד חוששים מה"איך", מזמינים אתכם להצטרף אלינו ביום שני הקרוב לסדנה משותפת ב"סטודיו של ביתא" באירוח בית ספר "שחרית" לקבל כלים פרקטים נוספים כך שתרגישו לגמרי בטוחים. להרשמה >>

קריאה מהנה וסוף שבוע נעים!

רוצים לומר לנו משהו? כאן מגיבים לנו:
מגדר ומיניות – מתי נחנך, את מי, ואיך? | ד"ר ירון שוורץ

רוצים לדבר על מגדר ומיניות עם תלמידים ולא לגמרי בטוחים איך? שני כללי אצבע שיעזרו לכם למצוא את הדרך שלכם לשיח רלוונטי ומותאם.

מזה עשרים שנה שאני עוסק בהטמעת תכנים של מגדר ומיניות בקרב בני נוער, ממגוון מגזרים, דתות ותפיסות חינוכיות. 

לאורך השנים, אני חש שישנו שינוי משמעותי בקרב כמות אנשי ונשות ההוראה שמוכנים לשתף פעולה בהטמעת הנושא בבתי הספר. אולם עדיין יש רבים ורבות ששואלים ותוהים בפניי: ״האם באמת נכון לדבר על זה?״, ״למי בדיוק נגיד את הדברים האלה?״, ״איך נדע שלא הקדמנו את הזמן וחשפנו את התלמידים.ות למידע מוגזם?״ ועוד כהנה וכהנה תהיות וחששות, שכולן לגיטימיות.

מי שכבר לימד מגדר ומיניות יודע שהתחושה הראשונית מקבילה לכניסה לטירה חשוכה, ובכל מקום בו מאירים בפנס, כולם מסתנוורים: התלמידים.ות, הצוות החינוכי, ההורים. כולם מפחדים שנראה יותר מדי, לפני הזמן, או שנחשוף ונגלה דברים שלא היינו רוצים לדעת. מה שנקרא, חינוך למגדר ומיניות זה בחזקת – כל מה שלא רצית לדעת על התלמידים שלך – ולא העזת לשאול…

היום יש קצת יותר מודעות, וכולנו מבינים ומבינות שאם לא נעז לדבר, אחרים ידברו, ולרוב אלו לא המורים שהיינו מאחלים לבני הנוער שלנו. נראה אם כן שאין לנו באמת אפשרות להתעלם. כולנו מבינים שחשוב לשוחח על הנושא, ונותרה רק השאלה איך לדבר.

תחושת הבטן של כולנו מוצדקת, צריך להיזהר ב״איך״ ואין סדרה של כללים ברורים ומדויקים שניתן לעקוב אחריהם. הסיבה לכך היא שאנחנו חיים בחברה מגוונת, וגם בתוך בתי ספר הומוגניים לכאורה, יש שונות גדולה, בין התלמידים.ות, בין המורים.ות, בין הידע שסופגים בבית ובין קבוצות השווים שמסתובבים איתם. 

ישנם שלבי התבגרות שנדמים לכאורה זהים: גיל ההתבגרות המוקדם (עד גיל 13), אמצע גיל ההתבגרות (בין 14 ל-17) וגיל ההתבגרות המאוחר (18 ומעלה). אולם אם נתמקד לרגע בגיל ההתבגרות נראה כי גיל 14 לא דומה ל-15 ו-16 אינו דומה ל-17, וזה עוד לפני שנגענו בכל ה״הצטלבויות״, כלומר השפעות של: מגדר, מוצא, מעמד כלכלי, מצב משפחתי, היחס למסורת ולדת, ובכלל ניסיון חיים. כל המשתנים הללו מבדילים בין בני נוער ומשפיעים על ההתנהגויות המיניות שלהם, על הידע שלהם ועל רמת הסקרנות והפתיחות שלהם. 

כשאנחנו מדברים על חינוך להתנהגות מגדרית ומיניות בריאות, פנינו נשואות לצפון אירופה, למדינות הסקנדינביות. מדוע? מכיוון שיש בהן את המדדים הכי גבוהים של: דימוי גוף חיובי, מיעוט מקרים של הריונות לא רצויים, שימוש גבוה מאוד באמצעי מניעה אם וכאשר מקיימים יחסי מין, ומיעוט מחלות מין. במדינות הללו, מתחילים לחנך לנושא בגילאים מאוד צעירים, אפילו כבר מהגן. כמובן, שנוגעים בנושא בצורה מדורגת ומותאמת לגיל ולהתפתחות על מנת לתת מענה לסקרנות הקיימת כבר בגיל הגן.

האם אני מנסה לשכנע אתכם.ן שהנושא כל כך מורכב, שבעצם רק יחידי ויחידות סגולה יהיו מסוגלים לעסוק בו? ממש לא, ההיפך הוא הנכון. אני מנסה להדגיש את הזהירות והעדינות הנדרשת לפני הכניסה לכיתה, בחירת החומרים ובחירת התגובות למה שיספרו לי שם, במרחב, בזירה של החינוך המגדרי-מיני.

אני יודע שרבים מאיתנו רוצים ורוצות שבני הנוער שלנו פשוט ״לא יתעסקו עם זה״, אבל זה – לא יקרה. הם שם, וכדאי שגם אנחנו נהיה שם. אם כן, אני רוצה להציע שני כללים שלדעתי, יכולים לשמש כקווים מנחים לכל מי שמעוניינים.ות או לכל מי שמבינים.ות שכבר אין ברירה ממש-ממש וכל שנייה שלא מדברים, יכולה לעלות בדיני נפשות, לא פחות.

  1. כלל האצבע הראשון בעבודה עם ילדים ובני נוער הוא להעלות את הנושאים הללו לפני שהם מתחילים להתנסות בעצמם. כל עוד הם לא התנסו, אפשר לדבר אל ליבם, והם יקשיבו דרכו, ולא רק דרך האוזניים. ברגע שהם כבר התנסו, ולא משנה במה: יראו תמונה חשופה, מישהו יציע להם לצאת או שחס וחלילה – יאלצו להתמודד עם הטרדה או תקיפה מינית, יהיה לנו הרבה יותר קשה להשפיע. הדברים הללו יכולים לקרות בכל גיל, ועדיף שנכין אותם לכך, בכל מגזר, בכל דת, ובכל מגדר. 

  2. הכלל השני הוא למפות את הכיתה, להבין מי עומד מולי, בכל גיל, ולעסוק בנושאים שמעסיקים את התלמידים. לצורך המיפוי, כדאי לנסות לחשוף אותם בזהירות לתכנים שונים ובעזרתם להבין מה המקום בו התלמידים נמצאים. ניתן להיעזר, במקורות מגוונים ככל האפשר: ממקורות יהודיים ועד סרטוני יו-טיוב וטיק-טוק, ולראות איך התלמידים.ות מגיבים, איזה דעה ביקורתית הם מצליחים להציג בפנינו, ומשם להבין מהי רמת המודעות והידע שהם אוצרים בתוכם. משם, כבר תוכלו להחליט מה ללמד ועד כמה. 

אצלנו, ב״תיכון הרטמן״ לבנים, הגישה מסתמכת על שני כללי האצבע הללו: להקדים תרופה למכה, כלומר לנסות תמיד להקדים את התלמידים לפני שהם מתנסים, ולהצליח למפות את העמדות, ההתנסויות והחוויות של התלמידים בשביל להצליח להיות רלוונטיים. לא לדבר על משהו מוקדם מידי, אבל גם לא לאחר את הרכבת כל הזמן. 

לשם כך, מפגשי ״בית מדרש – גבריות, יהדות ומגדר״ שלנו, מתקיימים כל שבוע, באופן קבוע, כל השנה, בכל השכבות. כך אנחנו יכולים להיות מעורבים ולנסות עד כמה שאפשר לתת מענה לדברים שמתפתחים ומתרחשים כל העת. אל תחשבו שזה פשוט, אנחנו לפעמים מעזים ומורידים טיקטוק ואינסטגרם ובודקים למה הם נחשפים, במה הם צופים, אנחנו מבקשים מהתלמידים לשתף בסרטוני יו-טיוב האהובים עליהם וגם במקרה שלנו, כבית ספר דתי, אנחנו מקפידים להציג להם מהי עמדת ההלכה ביחס לכל הנושאים הללו. 

ללא ספק, העבודה על מגדר ומיניות מחייבת אותנו לקחת חלק יותר פעיל ומשמעותי בעולם של התלמידים – אבל זה שווה את זה, והרבה פעמים, להציל נפש אחת בהקשרים הללו, זה באמת להציל עולם ומלואו. 

לסיכום, יש לזכור כי אין לבני נוער באמת עם מי לדבר. לא עם ההורים, לא עם החברים, ובטח שלא עם האינטרנט. בעשרות מחקרים שנערכו לאחרונה בני הנוער מצביעים על מורים ומורות כציבור הרלוונטי ביותר לשיח רציני על מגדר ומיניות. הם זורקים אלינו את הכפפה – אנחנו חייבים להרים אותה.

מאת: ד״ר ירון שוורץ, רכז תוכנית הלימודים: ״בית מדרש – גבריות, יהדות ומגדר״ בתיכון הדתי-ניסויי הרטמן לבנים. עמית מחקר במכון הרטמן ומרצה בתוכנית ללימודי מגדר בבר-אילן.

הצעת לתכנית חינוך מיניות ומגדר | על יסודי

מעוניינים להתחיל לדבר מיניות בבית הספר אבל לא ברור לכם על מה חשוב ומתי? שרטטנו לכם הצעה לתכנית מתאימה לתלמידים בעל יסודי. מוזמנים לשאוב השראה וליצור את התוכנית המתאימה לכם!

חינוך מיני (ולא) מיוחד | חינוך מיוחד

באמנה הבין־לאומית בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, מצוינות גם הזכויות בתחום החברתי והמיני. על פי האמנה, לכל אדם יש זכות להפעיל בחירה כלפי ביטוי מיני ויחסים חברתיים. קיומה של מוגבלות, ללא קשר לחומרתה, הוא לעצמו אינו מצדיק איבוד זכויות הקשורות למיניות.

הצרכים של התלמידים שלנו דומים לצרכי האוכלוסייה הכללית. באמצעות שיח חינוכי בנושא אנחנו, מעניקים לתלמיד את הזכות לבטא שאלות ותחושות ולקבל חינוך מיני חברתי מותאם ותואם גיל.

חינוך מיני בגילאים צעירים | יסודי

איך מדברים עם ילדים צעירים על מיניות? הפודקאסט של "לה פמיליה" בשיחה מרתקת סביב השאלה הזו בדיוק. פודקאסט שמיועד להורים, אבל מציג שפה רלוונטית לכל מחנך לילדים וילדות צעירים וצעירות.

מה נורמלי? | רמזור מקרים ותגובות

רבים מאיתנו, הורים וצוות חינוכי מתקשים לדעת מהי מיניות תקינה בגיל ההתבגרות? במה טבעי שמתבגרים ומתבגרות יתנסו? מה מותאם גיל? מתי? מהי התפתחות מינית נורמטיבית בגיל זה ומה צריך לעורר אצלנו דאגה או מצריך פנייה לא/נשי מקצוע?

כותרת 7
מפגש מיניות אחרון בסטודיו של ביתא

רוצות להתחיל ללמד מיניות ולא יודעות מאיפה להתחיל? המפגש הזה נועד בדיוק בשבילכם! יוצאים מהזום ונפגשים לסדנה פיזית שכולה כלים פרקטיים ליצירת שיח על מיניות מיטיבה בתוך הכיתה.

מה היה לנו החודש? | מסכמים חודש בנושא מיניות

החודש בסטודיו של ביתא היה גדוש בתוכן איכותי ומגוון סביב הנושא של חינוך למיניות מיטיבה. פספסתם את אחת ההרצאות המעולות שהיו? אל דאגה, הקלטות המפגשים פתוחות לשימושכם!

אז מה היה לנו?

  • מירי גולן, מחנכת למיניות במודעות ומתמחה בטיפול מיני הציעה לנו אפשרויות לשיח יומיומי ויצירת מרחב בטוח ומותאם גיל. להקלטה >>

  • עופר ארז, מנכ"ל הבית הפתוח לשעבר, חשף לפנינו את ההתמודדות של תלמידים שנמצאים בתהליכי ברור זהות מינית ומגדרית והמקום החיוני שלנו כאנשי חינוך בהתמודדות הזו. להקלטה >>

  •  מיכל פרינס מייסדת מרכז יהל, הציגה מטרות לחינוך מיני במגזר הדתי בדגש על מקומו של הגוף והקשבה אליו בתהליך הזה. להקלטה >>

כותרת 3
תיכון המסורתי | תכנית למיניות בריאה בייצור עצמי

גם אתם מאמינים שנכון יותר ששיעורי החינוך המיני יעברו על ידי צוות בית הספר? תמר בוגוש מקהילת "מורים מובילים" בבית הספר המסורתי מספרת על תהליך בניית תכנית מיניות מותאמת ורלוונטית שיצרו בבית הספר.

במהלך השנים כשהיה עיסוק בתכנים שקשורים למיניות בריאה בבית הספר, הם הועברו על ידי גופים חיצוניים או על ידי המורים והמחנכים אבל לא כתוכנית סדורה. החיסרון המרכזי מבחינתנו בתוכניות שהועברו על ידי גופים חיצוניים, היה שהם עזבו את בית הספר ולא נשארו כדי לתת מענה או המשך למפגשים שהועברו בכיתות. הצורך בעיסוק במיניות בתוך בתי הספר הוא כמובן עצום, ולכן החלטנו לבנות תוכנית מיניות ומגדר המועברת על ידי צוות בית הספר.

התוכנית למגדר ולמיניות בריאה, שהכנסנו השנה לבית הספר שלנו, נבנית במסגרת קהילה בית ספרית שמלווה על ידי הפרויקט של "מורים מובילים" של מנח"י. מטרת הפרויקט הוא לקדם למידה מקצועית בקהילות מורים, בהנחיית מורים מובילים מצוות בית הספר. המורים המובילים מגבשים את הקהילות סביב תחום דעת או מוקד עניין משותף. בקהילה לומדים יחד נושאים וסוגיות הקשורים לעבודה שלנו, מתוך שיתוף בהתנסויות ובדילמות. בבית הספר שלנו, פועלות שתי קהילות, אחת מיועדת למורים חדשים, שאותה מנחה עדה משגב, וקהילה נוספת שעוסקת בנושא "מגדר ומיניות בריאה".  

לפני פתיחת הקהילה, ערכנו סקר קצר בכמה מכיתות בית הספר אצל תלמידים, שהדגישו את העובדה שאין להם עם מי לדבר בנושאי מיניות ושהם צמאים להכוונה ולמידע. מתוך מפגשים וחברויות שנוצרו עם מורים מתיכון הרטמן ומתיכון זיו (חיים גרבר ואינה מיליס ארמון) נחשפתי לתוכניות שונות שהם מקיימים והחלטתי שתוכנית כזו היא חשובה מאד, נדרשת ולגמרי אפשרית ליישום גם אצלנו. 

היתרון המשמעותי בעיסוק בנושא הזה בקהילה של מורים, היא שאנחנו בונים את התוכנית יחד. הגדרנו תוכנית פעולה בית ספרית מכיתה ז-יב', כשלכל גיל מותאמים התכנים הרלוונטיים. בכל נושא אנחנו מגדירים לעצמנו את הסוגיה המרכזית איתה נרצה להתמודד, מעלים את הקשיים שיכולים לעלות במפגשים השונים, מעלים שאלות או מחשבות שעלו בעקבות הסדנאות שהעברנו. אנחנו נפגשים באופן קבוע כדי לבנות את התוכנית ולשכלל אותה ונכנסים לכיתות השונות בשיתוף עם המחנכים. 

בחלק מהשכבות אנחנו מעבירים את התוכן למחנכים והם עובדים אתו בכיתות ובחלק מהשכבות אנחנו נכנסים להעביר את הסדנאות. מספר הסדנאות בכל שכבה משתנה בהתאם לצורך. הרווח הגדול ביותר הוא שתלמידים שמשתתפים בסדנאות, פוגשים אותנו במסדרונות ובשיעורים ויכולים תמיד לשאול שאלות ולהעלות קשיים אישיים.

בתוך הקהילה אנחנו מקפידים לברר עמדות ביננו על הנושאים השונים. כל אחד מאיתנו מגיע מרקע שונה ומתפיסה אחרת של מגדר ומיניות ולכן חשוב לנו להבין וללמוד אחד מן השני. 

התוכנית מציבה בפנינו אתגרים שונים. כשעוסקים בתכני מיניות ומגדר, חשוב לבנות את אמון התלמידים כדי שישתפו וישאלו אותנו המורים באופן חופשי. מאתגר לייצר קרבה גדולה, יחד עם סמכות. בנוסף קיים הקושי לתאם את הסדנאות בשכבות השונות במקביל לעבודה השוטפת שלנו בבית הספר ולהרגיל את המערכת לתוכנית שדורשת זמן לא מבוטל.  

מאז שהתחלנו את התוכנית, קרו כמה תהליכים משמעותיים במקביל: מבחינת התלמידים, קיימת התלהבות גדולה וככל שהתוכנית מתקדמת יש תחושה שהם נפתחים ומשתפים אף יותר. כיוון שהתוכנית מתקיימת במסגרת של סדנה, השיח הרגשי של התלמידים משתכלל, הם לומדים לבטא את עצמם ואת החששות שלהם. בנוסף, התפתח דיון נרחב בחדר המורים בנושאי מיניות ומגדר. הרבה מורים הביעו רצון להשתלב בהעברת התכנים ובלימוד שלהם.

לטובת בתי ספר שמעוניינים לבנות תוכנית דומה, אשמח לשתף במחשבות ומסקנות שאולי יעזרו לכם:  

  1. חשוב להתאים את התכנים לאוכלוסייה הלומדת בבית הספר, לכן כצעד ראשון לבניית התוכנית כדאי לערוך סקר מקדים או קבוצת מיקוד עם תלמידים בגילאים שונים וללמוד מה הם הצרכים.

  2. חשוב להקדיש זמן לפני העבודה עם התלמידים לדבר על העמדות של אנשי הצוות ולהתרגל לתקשורת פתוחה בנושאי מיניות. 

  3. מתהליך בניית התכנים התחדדה ההבנה שלי, כמה חשובה עבודה משותפת בין המורים בבית הספר, אך גם בין מורים בבתי ספר שונים. את הבטחון להוביל פרויקט כזה, שנדרשת בו רגישות והבנה, קיבלתי מחברים שמובילים את התוכנית בבתי הספר שלהם. התייעצתי איתם לגבי התכנים וגם לגבי החששות שלי שאולי אנחנו לא מספיק מקצועיים ובקיאים בנושא. הם סייעו בהכוונה למקורות מידע וגם שיתפו בתכנים שהם מעבירים ובקשיים שעולים אצלם ושכדאי להתייחס אליהם. 

גם אנחנו נשמח לשתף בתוכנית שבנינו ולעבוד בשיתוף פעולה עם כל מי שירצה בכך. מוזמנים לבקר!

נכתב על ידי: תמר בוגוש, מחנכת ומורה להיסטוריה אזרחות וספרות בתיכון המסורתי.

אשת
איילת סיטון בן שחר | מחנכת ורכזת חברתית "ניסויי ארגנטינה"

הבנתי שאני לא יכולה למנוע באופן מוחלט את החשיפה לתכנים מיניים לא מותאמים ולכן אימצתי גישה שנותנת לילדים כלים להתמודדות עם המפגש, להקשיב לתחושות שלהם, וללמד אותם לשתף את ההורים.

שמי איילת סיטון בן שחר. אני אמא לשלוש בנות בגילאי היסודי ומחנכת כיתה ו' בבית הספר "הניסויי ארגנטינה". שאלות בנושא מוגנות מינית העסיקו אותי ברגע שהפכתי לאמא. אנו חיים בעולם בו הילדים והילדות חשופים וחשופות לתכנים מיניים בכל פינה: פרסומת לבושם המציגה גוף עירום, קליפים בעלי אופי מיני, והדוגמאות לא נגמרות.

במהלך שנות ההורות שלי, התגבשה בי האמונה כי מכיוון שאני לא יכולה למנוע באופן מוחלט את חשיפת בנותיי לתכנים אלה, כדאי שאצליח ללמד אותן להקשיב לתחושותיהן במפגש עם אותם תכנים וללמדן לשתף אותנו ההורים, על מנת שנוכל לעזור בתיווך והסבר.

אני דוגלת בכך שניתן לדבר על כל נושא, עם ילדים בכל גיל באופן המותאם לו. יצירת האפשרות לשיח רגשי פתוח עומדת לדעתי בבסיס החינוך למוגנות מינית וכמו שאני מחנכת את בנותיי בדרך זו, כך גם את תלמידי ותלמידותיי.

חשוב להדגיש, כי השנתיים האחרונות, בעקבות משבר הקורונה, היוו קרקע פורייה לחשיפת ילדים מגילאים קטנים מאוד לתכנים שאינם מותאמים לגילם, בשל השימוש המוגבר במסכים במהלך הקורונה. השנה, כבעלת תפקיד נוסף בבית הספר – רכזת חברתית, חשבתי יחד עם יועצת בית הספר מיכל בן צדק על תוכנית שש שנתית, לכלל השכבות בבית הספר בנושא מוגנות מינית ומיניות בריאה.

לכיתות א'-ג' יועצת בית הספר העבירה ומעבירה שיעורים בנושאים גבולות הגוף – פרטי/ציבורי, מרחב אישי, סודות ועוד. לכיתות ד'-ו' נבנתה תוכנית יחד עם עמותה חיצונית "לתת פה" והיא כללה מפגש עם מורות ומוריי בית הספר, מפגש עם הורי השכבות המדוברות ולבסוף סדנה משותפת להורים וילדים שהתקיימה בבית הספר, מתוך מחשבה כי עלינו לדבר באותה שפה לילדים, הורים ומורים.

הסדנאות היו פתיחה לאפשרות לקיום שיח בנושאים שלעיתים מביכים גם אותנו ההורים. הסדנאות לימדו שימוש בכלים פרקטיים: איך לקיים שיחה כזו, בחירת סימן מוסכם לשיתוף במשהו בו הילד.ה מתבייש.ת או פוחד.ת ובעיקר שימשו מראה לכך שכולנו באותה סירה ומתמודדים עם דברים דומים. כבר באותו שבוע שיתפו אותי הורים כי ילדיהם ניגשו וסיפרו להם.ן על מצבים שונים שהטרידו אותם.

בנוסף לתוכנית השש שנתית, מתקיימים כמובן גם שיעורי התבגרות וחינוך מיני לשכבת ו'. השיעורים מועברים לעיתים במבנה של מליאה, בנים ובנות יחד ולעיתים באופן מופרד. גם במסגרת שיעורים אלה השיח פתוח, פשוט וישר. מותר לשאול הכל, תוך רגישות ושמירה על ביטחון ורצון הסובבים אותי. אני עונה על כל שאלותיהם ומציינת בפניהם.ן שהסקרנות טבעית ואני שמחה שהם משתפים ושואלים, כי הדרך האחרת לחקור ולהבין (מהאינטרנט) טומנת לדעתי הצגה מוטעית של המציאות. 

השיח מתייחס כמובן גם לנושא החשיפה ברשת וכיצד כדאי לנהוג כאשר נחשפים לתוכן מבלבל המייצר תחושות של חוסר נוחות, וכמחנכת אני מלמדת את הילדים שימוש בכלים ואסטרטגיות להתמודדויות מסוג זה.

מיותר לציין שאני מופתעת בכל פעם מהידע שלהם והפרטים לא תואמי הגיל, עם זאת חשוב לי לענות על כל שאלותיהם וישנם מצבים בהם אני מציינת כי הדבר עדיין אינו מתאים לגילם. 

הרווח שלנו כמבוגרים המאפשרים שיח כנה וחסר שיפוטיות עם הילדים הוא מעורבות. הילדות והילדים שלנו ילמדו שאנחנו כתובת עבורם. וכמו שציינתי קודם – לא תמיד ניתן למנוע מהם.ן להיחשף ולהיפגע, אך נלמד אותם.ן להעזר ולבטוח בנו.

הפינה הדיגיטלית (1)

בואו להיות אריות בכיתה!

מיניות היא נושא שהתלמידים שלנו חשופים אליו בדרכים שונות. כמעט תמיד, הידע שלהם יהיה מבוסס על שמועות והחלפת ידע עם בני גילם.

על מנת לייצר שיח מעמיק בנושא, יחד עם הקניית ידע מהימן, בנינו עבורם מבנה של שיעור שלם. תוכלו להכניס למבנה כל חומר שתרצו.

והכי חשוב, שהשתמשנו בכלי דיגיטלי פשוט ביותר, כי העניין כאן איננו הגיוון, אלא האפשרות לנהל שיח פתוח ורציני במליאה הכיתתית.

רוצים להיות שותפים להצלחה?

ההשלכות הרגשיות והחברתיות שהביאו איתן השנים האחרונות מטרידות את כל מי שעוסק בחינוך. החלטנו להקים צוות משימה לפיתוח של תוכנית SEL (למידה חברתית רגשית) ירושלמית. בשביל לעשות זה בצורה הטובה ביותר, אנחנו צריכים אתכם!

אם אתם הורים, מורים או אנשי חינוך ירושלמים לתלמידים/ות בגילאי 11-15 נשמח שתענו על שאלון קצר (4 דקות גג), כדי שנוכל לבנות את המענים הטובים ביותר.