תהליכי פרידה

חודש יוני הוא חודש של סיומים, וכל סיום הוא גם פרידה. רגע לפני שמתייחסים להתחלות החדשות, מקדישים רגע לחשוב איך לעשות את זה בצורה הטובה ביותר. אומרים יחד להתראות:

השבוע בניוזלטר: תהליכי פרידה

יעל שטיינברג על פרידות במערכת החינוך | השפ"י עם כלים פרקטיים למעברים מצמיחים  | בי"ס הדביר החדש מציג פרידה קצת אחרת | איש החינוך שלנו הוא מיכאל גורודין | פרידה ממערכת החינוך מעיניו של תלמיד יב' | ובפינה הדיגיטלית: FutureMe.

סופשבוע נעים ושבת שלום ממינהל חינוך ירושלים!

מיכל צור | מנהלת תחום רישות וקהילות, מינהל חינוך ירושלים

בתי הספר העל יסודיים סיימו את השנה כבר בשבוע שעבר, ובשבוע הבא יפרדו גם תלמידי היסודי. ילדי הגנים יבלו עוד קצת במסגרותיהם לפני סיום, למרות שהמסיבות החגיגיות כבר החלו. נותרו להם עוד כמה ימים מלאי צחוק ומשחק לפני שיצטרכו לגדול.

אלו הסיומים הקלאסיים. אבל השנה האחרונה זימנה פרידות נוספות: פרידה ממסגרת באמצע השנה, פרידה משייכות וחברתיות לתקופות של התבודדות והיבדלות. השנה הזו הייתה מאתגרת לכולם במערכת החינוך. רבים מבקשים חופש, שינוי, תנועה.

יפה בעיני לסיים בשיר. לא ברוח נכאים, עם דמעות צורבות של אובדן וגעגוע. לא בחיפזון, עם המבט אל הדבר הבא. שיר פרידה, לחגוג את העניין עצמו, שהיה ונגמר. לשמוח בו, לשמוח בשותפים שבו, בשייכות אליו ובמה שקרה בתוכו. להניח יד על כתף, להתבונן בעיניים, לשאול – מה היה לך השנה? איזה כלים קיבלת? עם אילו כוחות אתה ממשיך הלאה?

גם אנחנו מסיימים, מסכמים את עונת הניוזלטרים של השנה. בדיוק כמוכם, יוצאים לפגרת קיץ למלא מצברים ולבנות תוכנית עבודה לשנה הבאה. כבכל שנה עמלנו על מערך ניוזלטרים מוקפד. שאלנו את עצמנו: מה הנושאים הכי רלוונטים? מה העת הזו מזמנת, למה חשוב להתייחס, אילו דברים ישרתו אתכם, קהילה יקרה שלנו? בדקנו את עצמנו: האם אנחנו נותנים מספיק במה לאנשי החינוך הנכונים? לפרקטיקות מהשטח? האם הושמע קולו של מי שיש לו מה לומר?

אנו מקווים שהנושאים, הפרקטיקות והחומרים שהבאנו נתנו לכם ערך. שאנשי המקצוע שכתבו את מאמרי הדעה הם כתובת עבורכם בנושאים השונים. שבתי הספר שהציגו את עשייתם החינוכית הוצגו כמודל, ואנשי החינוך שסיפרו על החזון והחלומות שלהם בתוך הכיתה הם השראה עבורכם.

אל דאגה, נחזור בספטמבר עם כוחות מחודשים לעונה הבאה של הניוזלטר. בינתיים אתם מוזמנים לכתוב לנו כבר עכשיו במה תרצו שנעסוק בהמשך. (אפשר ישירות אלי למייל michal@btm.org.il  ואפשר ממש כאן למטה בגוף הניוזלטר)

ועד שנחזור, אנחנו משתהים לרגע בפרידה, ובניוזלטר הזה בחרנו להתבונן בחשיבות, בכלים ובדרך לעשות את זה נכון.

Au revoir,

מיכל.

רוצים לומר לנו משהו? כאן מגיבים לנו:

פרידות במסגרות חינוכית | יעל שטיינברג, המרכז המערכתי שפ"ח ירושלים
יעל שטיינברג

מסגרות חינוכיות הן מיוחדות במינן ברמת האינטנסיביות שלהן ובמובחנות הבולטת של מחזור השנה שלהן. התחלה שמעלה רגשות עוצמתיים, אמצע שכרוך בעבודה קשה ומתמשכת וסוף שהוא סיכום ושיא של תהליך אחריו באה רגיעה של חופש גדול.

באינטנסיביות של סוף השנה כשהכוחות כבר מאותגרים, מתרחשות פרדות רבות: פרידה מבית ספר, מהגן, ממורה שלימד אותי, פרידה מחברים. פרידה מעוררת תמיד רגשות עם עוצמה, היא תמיד מבקשת איזה חשבון נפש, כי "כל פרידה היא מוות ומשהו מטעם המוות יש בכל פרידה" כפי שכתב נתן זך. אנחנו משתנים עם כל פרידה, לאחריה כבר לא נהיה בדיוק מי שאנחנו היום. עוצמת הרגשות שעולים, הצורך בהתבוננות פנימה והחוצה, סיכום וחשבון נפש הופכים את הפרידה קשה וכשקשה הנטייה הטבעית היא להימנע .

חווית הפרידה – קשר והקשר

חווית הפרידה תהיה תלויה מאד בטיב הקשר שהיה ובהקשר שבו היא מתרחשת.

אם מתבוננים על הקשר גם כאן יש אין ספור וואריאציות על הקשר כפי שאנחנו יודעים, אבל בגדול אפשר לדבר על קשר טוב וקשר בעייתי.

קשר טוב הוא קשר שהיה בו מרחב בטוח, מידה מספקת של אמון, שהייתה בו קרבה, אותנטיות, יכולת לשאת רגשות קשים ולעיתים גם ביקורת ויכולת להתמודד איתם. קשר שהיו בו שניים שכל אחד הרגיש שיש לו נראות ומשמעות עבור השני, גם אם לפעמים היה קשה.

קשר בעייתי הוא קשר שהתקיים במרחב לא בטוח בו לא היה אמון, וחשד ועוינות ליוו אותו. אחד הצדדים או לעיתים קרובות שניהם הרגישו ריחוק או עוינות. היחסים היו יחסי אמביוולנטיים של שנאה ואהבה שלא איפשרו צמיחה והתפתחות מיטבית. קשר מורכב אחר שיש לשים לב אליו הוא קשר בו הנפרדות הייתה מטושטשת, למשל מנהל שכל זהותו מבוססת על החיבור שלו לבית הספר, מורה שהכיתה שחינך הייתה עבורו מעיין שלוחה של עצמו או סיפקה צרכים נרקיסיסטים עמוקים. בקשרים כאלה הפרידה עלולה לאיים ולערער את תחושת הזהות והמשמעות באופן עמוק.

ההקשר הוא הרקע לפרידה. ישנן פרידות שהן פרידות התפתחותיות, כמו מעבר מגן לכיתה א' משמינית לצבא, מתפקיד אחד לתפקיד אחר. וישנן פרידות שהן לא במסלול ההתפתחות הצפוי ותחושת השליטה שמלווה אותן דלה, כמו מעבר / פיטורין / מוות. ישנן פרידות שתוכננו זמן רב מראש ויש כאלה שניחתו באופן חד ופתאומי, יש כאלה שנעשו מתוך בחירה ויש כאלה שנכפו על ידי גורם אחר.

ניתן לומר שככל שהקשר היה טוב יותר והפרידה צפויה, מתוכננת ומתוך בחירה, סביר להניח שתהליך הפרידה יתאפשר באופן מיטיב יותר עבור שני הצדדים. בעוד שכאשר הקשר בעייתי והפרידה פתאומית, ללא הכנה או כפויה, תהליך הפרידה יהיה בעייתי יותר וישאיר את שני הצדדים פגועים עם מטען כבד שימשיך ללוות אותם בהמשך החיים כמעין "רוחות  רפאים" שהם נושאים בתוכם.

פרויד מבחין בין אבל של האדם בריא למלנכוליה פתולוגית (בלאנדר 2018). האדם הבריא מסוגל להחזיר לעצמו את ההשקעה הרגשית באובייקט שאבד דרך הזדהות והפנמה של אותו אובייקט. החוויה הרגשית, היחסים עם האובייקט, הופכים ליחסים מופנים, ובכך הנפרד יכול להמשיך בדרכו כשהעצמי שלו הופך עשיר ורחב יותר.

לעומת זאת, הנפרד בתהליך של אבל פתולוגי, ממשיך להיאחז ביחסים האמביוולנטיים (שנאה /אהבה) מיוסר ונרדף על ידי היחסים שהיו, והעצמי שלו הופך דל ומצומצם.

כך למשל מורה שליווה כיתה לאורך שנים באופן שעורר סיפוק ותחושה של עשיה משמעותית יפנים את אהבת התלמידים ואת היכולת שלו להיות משמעותי ביחסים איתם למרות אירועים שהיו קשים יותר. עם הפרידה הוא יקח איתו את החוויה של יחסים שיש בהם הערכה סיפוק ומשמעות, ויפנים את עצמו כמורה מיטיב בעל יכולות.

לעומת זאת מורה שליווה כיתה שהייתה יקרה לו אך הפנתה אליו גם הרבה ביקורת ועוררה בו פגיעות, כעס ומרירות, ילך עם חוויה של יחסים אמביוולנטיים מאד. הכיתה המופנמת שהפנתה גם ביקורת ועוררה כעס ופגיעות עלולה להמשיך וללוות אותו כ"רוח רפאים" ביקורתית בעולמו הפנימי, והדימוי העצמי המופנם שלו כמורה – ישאר פגוע. דינמיקה זו תמשיך ותכרסם בכוחותיו גם כשיתחיל לחנך כיתה חדשה, מכיוון שכל פרידה ניזונה מפרידות קודמות, ומשפיעה על היכולת להתקשר ולהיפרד בהמשך. לכן, יש חשיבות לאפשר תהליך פרידה מיטיב.

הגנות מפני פרידה ופרידה מיטיבה

מכיוון שהעוצמה הרגשית בפרידה כל כך חזקה, הנטייה היא להשתמש בהגנות כדי לא להיות מוצפים מידי. יש ניסיון להימנע מכאב סביב תחושת אובדן, כעס, אשמה, נטישה, חרדה מפני כישלון או החמצה. פרידות מורכבות דוחפות במיוחד להתגונן מפניהן. ישנם סוגים שונים של התגוננות מפני פרידה:

  1. הכחשה: "אין צורך בטקסים מיותרים, אנחנו לא באמת נפרדים אני אהיה כאן מתי שתצטרכו".
  2. הדחקה: "מה באמת זו פגישתנו האחרונה?"
  3. הימנעות: לשכוח, לשמוט.
  4. לפעול במקום להרגיש (acting -out): למשל לטרוק את הדלת.

דני שראל ואריאל לוי (אבני ראשה) מתארים מנהלת שהכחישה את הפרידה אך מכיוון שלא נפרדה המשיכה להגיע לבית הספר גם לאחר שנכנסה כבר המנהלת החדשה ולא אפשרה לה לעבוד.

הגנות מופעלות לא רק על ידי פרטים בתוך המסגרת אלא גם על ידי המסגרות עצמן. גם הקבוצה הגדולה יכולה להפעיל הגנות מפני פרידה כמו למשל חדר מורים ששקוע בכתיבת תוכניות עבודה לשנה הבאה בעקבות עזיבתו של מנהל כריזמטי נערץ שהקים וניהל את בית הספר במשך 15 שנים והחליט באופן די מפתיע לעזוב. הגנות נוקשות או acting -out לא יאפשרו פרידה מיטיבה. כך למשל מחזור שלם שנפרד במפגן מחאה מביש מכיוון שלא הייתה לו את האפשרות להביע כעס. לא ניתנה לו האפשרות לחוש את ההחמצה והכאב על חוויות וציפיות שלא מומשו מול ההנהלה. כמו אצל פרטים גם אצל מסגרות ניתן לראות שמסגרות בריאות יפעילו הגנות פחות עוצמתיות והרסניות.

פרידה מיטיבה מתאפשרת כאשר יש הכרה שמה שהיה הולך להשתנות, גם אם אנחנו לא לגמרי יודעים כיצד. בפרידה טובה יש מקום להבעה רגשית שיכולה להיות גם מורכבת גם צער גם כאב גם כעס וגם התרגשות, הקלה ושמחה לקראת הבאות. בכל פרידה יש אובדן, ועל כן נוכל למצוא את כל שלבי האבל (קובלר רוס) בפרידה; הכחשה, כעס, משא ומתן, דיכאון והשלמה.

בפרידה מיטיבה יש הכרה בטוב שהיה , בהישגים וגם במה שעוד לא הושלם, לעיתים הקושי לסיים כשעוד לא הכל מושלם מוביל לנטייה לעשייה מואצת כדי להשלים את הפער ובאופן זה לא לאפשר את ההכרה גם במה שאולי עוד לא הושלם ויוכל להשאר לשלב הבא.

חשיבות המבנה בתהליך הפרידה – טקסי פרידה

אז כפי שראינו פרידות מעוררות רגשות בעלי עוצמה וכדי לעבד אותן יש צורך במבנה או ב"מיכל" שיוכל לאפשר עיבוד של הרגשות והמחשבות, במיוחד בפרידות שהן מורכבות . במסגרות החינוכיות מסיבות סוף שנה ופרידה הן מובנות ויש לכך חשיבות רבה , אך עדיין השאלה הנשאלת היא באיזה אופן המבנה מאפשר באמת עיבוד של החוויה או שהוא הופך קצת ריק מתוכן. כך למשל מסיבת סיום של כיתות ו' שעסקה במיתולוגיה היוונית עוררה אצלי את השאלה באיזה אופן קשורים תכנים אלה לפרידה של ילדי השכבה או יותר להימנעות מתהליך הפרידה.

סוף השנה במסגרות חינוכיות הוא עיתוי לחוץ מאד עם ריבוי משימות, טיולים תעודות ועוד, ולכן יש פרידות שקל יהיה לשמוט.  

ההבניה של הפרידה מאפשר להתכונן אליה לנהל חשבון נפש פנימי של שני הצדדים ובכך מאפשרת תהליך. ההבניה יכולה להיות גם היא הגנתית או מאפשרת, מסיבת פרידה המונית מאפשרת עיבוד מתן הכרה ונראות אך לא מאפשרת עיבוד שדורש יותר אינטימיות כמו שיחה אישית, ולכן יש חשיבות שאירוע הסוף ילווה גם במפגשי סיכום יותר אינטימיים.

המפגשים הקטנים הם גם הזדמנות למה שעדיין לא נאמר להיאמר, בדומה למטופל שזורק אמירה משמעותית כשהוא עומד בדלת כי היה לו קשה להתמודד עם זה בתוך השעה, כך גם במסגרת החינוכית, ישנם דברים שאולי לא ניתן היה להגיד עד העזיבה ואולי משהו בידיעה שזוהי ההזדמנות האחרונה מאפשר משהו לא התאפשר עד אז. יחד עם זאת הפרידה תשקף את היחסים שהיו, במקום שבו היו יחסים קרובים ומאפשרים כך תהיה גם הפרידה ובמקום שבו היו יחסים לכאורה, נטולי אותנטיות, יש להניח שכך תראה גם הפרידה.

הנפרד בעומדו לפני הסוף יהיה בדרך כלל מוצף מעוצמת הרגשות ועל כן חשוב לזכור שהמבנה צריך להיות מוחזק על ידי מי שיכול לנהל את הפרידה, לא הוא עצמו. טקסי ונוהלי הפרידה צריכים להיות מעוגנים בתרבות הבית ספרית, דבר שיסייע לכך מאד (כשם שהם מעוגנים בקפידה בכל תרבות ותרבות).

פרידה אידאולוגיה וערכים

כפי שנאמר, טקסי הפרידה מאפשרים את התהליך, אך תמיד המבנה יקפל בתוכו את האידאולוגיה והערכים העומדים בבסיסה של המסגרת החינוכית. בדיוק כשם שלתרבויות שונות יהיו טקסי אשכבה שונים המשקפים תפיסות אמנות וערכים שונים, כך גם במסגרות חינוכיות. אפשר לראות בתי ספר שישקיעו מאד בנראות, ישכרו גורמי חוץ מקצועיים שירימו הופעה מקצועית ויאפשרו נראות לחלקים מעוררי ההתפעלות בשכבה הנפרדת למשל, ולעומת זאת מסגרות חינוכיות שיתעקשו להרים הופעת סיום בכוחות התלמידים. יש שיבליטו הישגים ומצויינות ויש שיתנו מקום לכל תלמיד ותלמידה  ללא קשר להישגים או כישורים אלא מתוך תפיסה השמה דגש על החשיבות של הנראות של כל פרט והיחודיות שלו. המבנה והתוכן ישקפו את הדברים החשובים למסגרת החינוכית ולכן חשוב לתת על כך את הדעת. מעבר לכך כל פרידה מקפלת בתוכה תמיד מרכיב ערכי, כי תמיד הולכים בשביל משהו או נשארים בשביל משהו, וכשמישהו נפרד הנשארים תמיד צריכים להתמודד עם השאלה בשביל מה הם נשארים.

לסיכום

פרידות הן חלק מהחיים ובאופן מאד בולט הן חלק משמעותי בחיי המסגרת החינוכית , אופי הפרידה וחווית הפרידה ילוו וישפיעו על מי שנשאר ומי שנפרד בקשרים שעוד מצפים להם ולכן יש להן חשיבות רבה. פרידות מושפעות מהקשר שהיה ומההקשר , פרידות בעייתיות הן אלה שבהן הקשר היה בעייתי וההקשר לא צפוי או כפוי.  בכל מקרה פרידה תעורר רגשות בעלי עוצמה,  כדי לאפשר פרידה, גם פרידה בעייתית, יש חשיבות  ליצירת המבנה – טקסי הפרידה, והבנית התהליך. מבנה הפרידה, צריך להיות מוחזק לא על ידי הנפרד עצמו הנרגש ומוצף. המבנה יקפל בתוכו תמיד את הערכים החשובים למסגרת החינוכית. פרידה מיטיבה היא פרידה בה יוכלו שני הצדדים להכיר במה שהיה ובמה שעוד נותר, ויוכלו ללכת לדרכם עם הפנמה של עצמם ושל אחרים כמספיק טובים, ולקחת אתם את התובנות שהיו לפרק הבא משוחררים "מרוחות רפאים" רודפניות, ופנויים להשקיע מחדש את תשוקותיהם וכוחותיהם במה שנכון לבוא.

*מבוסס על עבודת המרכז המערכתי שהוצגה ביום סגל 2017  ובכנס מנהלים של מנח"י (ענת קדר – מנהלת המרכז , קרן בר סימן טוב , לילך ישי , גרסיאלה נוימן ,שרון קיזר, יעל שטיינברג)

בבליוגרפיה

  • בלאדר , ד (2018) . אבל מלנכוליה ואמביוולנטיות. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3689
  • נתן זך (1978) , כל החלב והדבש , מתבודד עמוד87 , הוצאת עם עובד.
  • דני שראל ואריאל לוי (אבני ראשה) https://avneyrosha.org.il/resourcecenter/resoursesdocs/endingprocess.pdf
איך עושים את זה: פרקטיקות ומתודולוגיות לפרידה

השירות הפסיכולוגי ייעוצי מציג מגוון פעילויות וכלים לפרידה מיטיבית ומעברים נכונים בהתאם לשלבי הגיל השונים:

  1. למעברים מהגן לבית הספר היסודי >>
  2. למעברים מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים >>
  3. למעברים מחטיבת הביניים לחטיבה העליונה >>

מחפשים רעיונות נוספים? "ילדים בסיכוי" המועצה לילד החוסה עם מאגר פעילויות פרידה נוסף מסווג לפי גילאים. לחצו כאן >>

תוכניות ליווי תשפ"ב | יום היערכות בסטודיו של ביתא

נפרדים לעת עתה אבל כבר מחכים לכם בשנה הבאה.

מתרגשים להשיק את תוכניות הליווי הפדגוגיות לשנה"ל תשפ"ב!

ההרשמה לתוכניות הליווי מתחילה.

הכנסו וצפו במגוון התוכניות שמחכות לכם!

פוגשים אתכם גם בקיץ - לאור הביקוש פתחנו עבורכם תאריך נוסף!
הדביר החדש | רננה יצחקוב ודפנה קובץ

בית הספר הדביר החדש הוא מסגרת חינוכית כוללנית הפועלת ברוח האנתרופוסופיה והחינוך המרפא. אנו עובדים עם ולמען תלמידים המתמודדים עם קשיים התפתחותיים וקוגניטיביים קשים ומורכבים מאוד. בבית הספר לומדים קרוב לשלושים תלמידים, מגיל 5 עד 21 ו-כ70 אנשי צוות. האוירה בבית הספר חמה ומשפחתית  מכילה ומקבלת שיודעת להצמיח תלמידים שמתקשים מאוד בכל תחומי החיים. 

 מהן הבעיות העומדות בפני הבוגרים שלנו כשהם מסיימים את בי״ס וצריכים מסגרת חדשה?

התלמידים שלנו, כמו תלמידים אחרים בעלי צרכים מיוחדים וייחודיים, זקוקים למסגרת מאוד מכילה שמכירה אותם טוב. בגלל התפקוד הנמוך, לוקח הרבה זמן להכיר אותם ולהבין למה הם מסוגלים ובאילו תחומים נדרשת עוד עבודה. 

כשהתלמידים מסיימים את בית הספר עליהם ועל בני משפחתם למצוא מסגרות תעסוקה מוגנות, אנחנו מודאגים שלפעמים לוקח להם זמן למצוא מקום מתאים שהולם את יכולותיהם. במקביל, לצוות הקולט לפעמים לוקח זמן רב להכיר אותם ולהבין את הסיפור התעסוקתי שלהם.  כך נוצר מצב שהמעבר בין בית הספר לבין המסגרת הבאה גובה מחיר יקר בתפקודים שהושגו לאחר עבודה של שנים. 

במהלך שנותינו ב״דביר החדש״ ראינו בעצב שתלמידים שסיימו את בית הספר חוו נסיגה בתפקוד ובמיומנויות שרכשו עד שהמסגרת התעסוקתית הבאה הצליחה להכיר אותם.

במהלך השנים הבנו שהחיבור והגשר בין שתי המסגרות החינוכית והתעסוקתית חייב להיות הרבה יותר מדויק ולכן פיתחנו את ה"מעבדה התעסוקתית". מטרת המעבדה היא לבנות יחד עם התלמיד אוסף של מיומנויות חברתיות ותעסוקתיות תוך כדי פיתוח "תיאוריה" עבור כל תלמיד. לפתח ולתעד עבור כל תלמיד את ה״סיפור תעסוקתי״ הייחודי לו:

מה החוזקות שלו? איזו סביבה אנושית ופיזית מומלצת עבורו? מה הן התאמות החומריות שיכולות לעזור לו לעבוד יותר טוב? מה הוא מצליח? אילו מיומנויות יוכל להשיג ואיך כדאי לעבוד על מנת להשיגן?

כיוון שכל תלמיד הוא שונה וצריך פתרונות אישיים ומדויקים לו, לכל אחד יש ״סיפור תעסוקתי״ שונה. התלמידים עובדים בסדנאות השונות ומנסים להפוך את העבודה שלהם למלמדת, דינמית ומוכוונת מטרות מדידות. כל זה יעזור להם כבר כעת, אבל במיוחד יקל עליהם במעבר לתחנה התעסוקתית הבאה שלהם ויקצר משמעותית את ההסתגלות ושחיקת היכולות. 

איך זה נראה? מה אנחנו עושים במעבדה התעסוקתית?

סדנאות התעסוקה בבית הספר הן אקולוגיות ומכוונות לתרום להקים משק בר קיימא: 

  1. מחזור נייר – אנחנו מייצרים קערות מנייר, נייר אומנותי מחומרים ברי קיימא שונים, וביו מסה (לבני נייר ונסורת למטרות הסקה ובערה שימוש חוזר של אנרגיות).
  2. המאפייה- בנוסף לאפיית לחם שאור, התלמידים לומדים מיומנויות אחרות שקשורות לתפעול המאפייה והשיווק של הלחם.
  3. סדנת גינון ללמידה להקמה ותחזוקה של גינה אקולוגית ושיווק ומכירה של תוצרי הגינה נוי וחקלאות מקיימת  זעירה.
  4. עיבוד מזון- מעבדים חומרי גלם לסוגי מזונות  כגון שימורים, חמוצים תבלינים , התססות , עשבי תיבול וחליטה, קליעה ועוד  למטרות שיווק המוצרים. 
  5. סדנת נרות
  6. "מתי קפה" – מיזם חברתי . התלמידים לומדים על הקמה של עסק חברתי- קהילתי , פועלים יחד ופותחים בית קפה פעם בחודש. 

המעבדה פתוחה לכל מסגרות של החינוך המיוחד (מהשילוב הקל עד למסגרות הכוללניות הקשות ביותר). הפעילות במעבדה מעוצבת כך שהצוותים מבתי הספר השונים יכולים להנות מההדרכה, ליווי וההתנסות הלכה למעשה אבל גם מהמפגש עם צוותים מומחים אחרים.

למעבדה התעסוקתית יש פוטנציאל לתרום לתחומים שונים. המעבדה  מאפשרת סביבה ומרחב מוגן לתלמידים אך יחד עם זאת יוצרת מרחב למידה התנסותי ופורה לצוות שמלווה את הלמידה של התלמידים. המעבדה היא מסגרת של מפגש בלתי אמצעי עם אנשים שונים הפועלים יחד בצוות משימתי כאשר כל אחד תורם לפי יכולותיו, ומקבל על פי צרכיו. מפגש זה הוא חוויה חברתית חשובה עבור התלמידים הזקוקים למרחב חכם ומונגש, התנסותי וחוויתי. עבור הצוות שפועל בה, המעבדה מאפשרת התנסות חינוכית חדשה כיוון שהיא מפגישה את הפרקטיקה עם התאוריה. בעזרת הכוונה שלנו, ודיאלוג עמוק עם הצוותים המלווים את העבודה שלנו, המעבדה היא כלי נהדר ליצירת והפקת ידע מתוך תהליך של עבודה ויצירה. 

ב-21 ליולי נערוך יום פתוח עבור צוותים ששוקלים להצטרף למעבדה התעסוקתית. להרשמה >>

לפרטים נוספים:

רננה מנהלת בית הספר הדביר החדש – 0506202908

דפנה רכזת תעסוקה – 0544540806

hadvir@gmail.com

אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה | מיכאל גורדין, מורה בתיכון ליד"ה

השנה נפרדתי מהתלמידים שלי, כי אני לא אהיה בבית הספר בשנה הבאה.

היה לי ממש חיבור מיוחד עם הכיתה. למרות שאני ״רק״ מורה מקצועי, דיברנו בכיתה על המון דברים. ולא רק בכיתה. היו לי איתם המון שיחות אישיות משמעותיות מחוץ לשיעורים. חלקם התייעצו איתי על דברים שקשורים לחיים האישיים שלהם. אני יודע שהם סיפרו לי דברים שהם לא סיפרו לאף מבוגר אחר. גם מהבחינה המקצועית נטו, הבנתי אותם וקלטתי אותם ממש טוב. ידעתי מתי צריך ללחוץ ולדרוש, ומתי חייבים להרפות. אני יודע לגבי כמה מהם בוודאות שהם לא היו נשארים ללמוד מתמטיקה 5 יחידות אחרת. שניים מהם אפילו אמרו לי את זה. ועכשיו, הם יצטרכו להתמודד לבד, עם מורה אחר.

השיעור האחרון היה ממש מרגש. חשבתי המון מה לעשות ואיך להיפרד מהם כמו שצריך. הלכנו לגינה ליד בית הספר, אני הכנתי פעילות מיוחדת שמסכמת את השנה, היה סבב כזה שבו כל מי שרצה אמר משהו. אני טיפוס ציני לעיתים קרובות, אבל עמדו לי דמעות בעיניים. גם להם. ניסיתי להרגיע אותם, ולהגיד להם שיהיה בסדר ושהם יתמודדו לא משנה מי ילמד אותם בשנה הבאה – אבל בפנים ידעתי שזה לא נכון. הרבה מהם יפרשו ולא ימשיכו כי לא יהיה מי שיידע להתייחס אליהם כמו שצריך. גם הם ידעו את זה, אבל אף אחד מאיתנו לא אמר את זה בקול רם. יצאתי מהשיעור הזה עם הרגשה מאוד ברורה שבשביל זה אני נמצא במקצוע הזה.

מאז עברו משהו כמו עשר שנים, שבהן למדתי להתרחק ממלכודת הדבש הזאת כמו מדבורים שנמצאות ליד מלכודות דבש. היומרה, היוהרה, האגו, שבלעדיי הם לא יצליחו כמו שצריך, שרק אני מבין אותם, שלא יהיה להם עוד מורה כזה – שטויות. מפתה כמו פאטה מורגנה – ומסוכן באותה המידה.

יש שתי אפשרויות עם מורים שמרגישים ככה. הראשונה – הם משקרים לעצמם. התלמידים שלהם יזרמו הלאה בכיף, אולי פחות טוב, אולי יותר. הם ישתתפו בפסטיבל הרגש והבכי בשביל המורה שלהם, או כי ככה נגמרות סדרות מרגשות בטלוויזיה – אבל זה לא באמת אירוע מטלטל בחיים שלהם. בתי קברות, אנשים ללא תחליף ותפוסה מלאה.

האפשרות השנייה היא גרועה הרבה יותר. שהמורה עד כדי כך כריזמטי שהוא באמת יכול לתפוס מקום כל כך משמעותי בחיים של התלמידים שלו שהליכתו תהיה אובדן אמיתי, קשה, שבאמת גורם לחיים שלהם להפוך להיות גרועים יותר באמת. במקרה כזה, מורה כזה שנותן לזה לקרות הוא פושע. מורה כזה, שלא מנצל את היכולות הללו שלו כדי לגרום לפרידה להיות קלה, ושוקע עם תלמידיו בים של דמעות – הוא פושע.

אנחנו דמויות חולפות בחיים שלהם. אולי דמויות משמעותיות – אבל חולפות. ודמויות חולפות צריכות לחלוף.

כשנפרדתי מהתלמידים שלי השנה, עשיתי את זה באגביות כמעט, בלי נאומי פרידה מרגשים, עם המון תחושה של ״מה זהו ככה הולכים?״ (כן, זהו, ככה הולכים) ובלי דמעות בעיניים. למרות שאני מת עליהם, ולמרות שבאמת נקשרתי אליהם. כמובן שלא הפתעתי אותם. הם ידעו שאני הולך כי הזכרתי את זה כמה פעמים במהלך החודשים האחרונים. אבל תמיד באגביות, בלי עניין בלי טרגדיות ובלי ״סגירת מעגל״. שימשיך להסתובב הלאה. כאילו שכל מה שעשיתי, כל ההשקעה, כל מה שנתתי להם יכולים לחלוף ככה בפוף, והם יכולים פשוט לזרום הלאה. לנהל שיחות משמעותיות עם מישהו אחר, לעשות 5 יחידות בלעדיי, כאילו אני הכי ניתן להחלפה בעולם. כי אתם יודעים משהו? זה נכון. וגם אם לא – חלק מהעבודה שלי היא לגרום לזה להיות נכון, וליצור מצב שבו ״לעבור הלאה״ זה קל ופשוט.

זה קצת מכעיס, אני לא אשקר לכם. כל שנה אני נזכר בשיעור הפרידה ההוא, לפני עשר שנים, וכמה משהו כזה חסר לי השנה. לא נורא. אני אתגבר. בשביל זה אני נשאר במקצוע הזה.

מתוך הבלוג "מורה לא מחנך" >>

מכתב פרידה ממערכת החינוך | אלעד אלי כהן, בוגר טרי של התיכון המסורתי

איזה תקופה משוגעת.

זאת ללא ספק תקופה לא קלה בחייהם של ילדי-נערי ישראל אבל מה שיפה בתקופה הזאת, שיחד עם כל הקושי שנמצא בה, כל תלמיד ולא משנה באיזה גיל וכיתה הוא נמצא, כולנו מתרגשים לחזור באחד בספטמבר לכותלי בית הספר ויש לזה סיבה.

יהיה לי מאוד קשה להיפרד מהשגרה של בית הספר. אני רגיל כבר 12 שנים לקום בשעות הבוקר המוקדמות, להתארגן לבית הספר, ללמוד 6-8 שעות, לחזור הביתה, ללמוד למבחנים, לעשות שיעורי בית, להיפגש עם חברים לזמן מוגבל כדי לקום לבוקר שלמחרת ולחשוב 90% מהזמן על דברים שקשורים לבית ספר.

אני כרגע מסיים חלק משמעותי במסע של החיים שלי ואני יוצא לחלק חדש ומאתגר יותר עם רצון עז להגשים כמה שיותר חלומות ותקוות שכדי להגשים אותם אני ללא ספק אשתמש בכלים שרכשתי בזמן הבית הספר כמו – תקשורת בין אישית, שאיפה למצוינת, התמודדות עם אתגרים, הידיעה שכישלון לא אמור להוריד לי את המוטיבציה אלא רק לחזק אותה, קבלת האחר מכל סוגיו, עזרת לזולת ואפשר להגיד שהבית ספר נתן לי את הכלי הכי חשוב שיש – איך להפוך את המושג בן אדם למושג חיובי יותר.

 אני מאמין שבכל בן אדם, בין אם הוא מסתדר ובין אם הוא לא מסתדר עם המערכת, טמון הרצון ללמוד והרצון להשיג ידע מכל סוג שהוא.

אני נפרד מ-12 שנות לימוד בלב קשה אך בלב שלם. אני אשקר אם אני אגיד שהיה לי רק טוב, שתמיד היו לי ציונים טובים, שתמיד הייתי מוקף בהמון חברים ושתמיד השקעתי. אני, כמו הרוב המוחלט של ילדי ישראל, עברתי רכבת הרים מטורפת בשניים עשר השנים הללו.

שניים עשר שנים שכללו בתוכם מסע של רגשות אינטנסיבי, מסע שלפעמים מצאתי את עצמי בו ללא מדריך או שותפים לדרך, מסע שנפלתי בו הרבה אבל גם קמתי אחרי כל נפילה, מסע שבו למדתי בכל רגע ורגע משהו חדש ולאו דווקא משהו שקשור למסגרת הלימודית, למדתי על החיים, על מה זה חברים, מה זה משפחה, איך הופכים קשר חברי או קשר משפחתי לקשר יציב שמביא אושר ונחת ולמדתי איך להתנהג לחברה שממש בקרוב אני יוצא אליה כאדם עצמאי.

בדיעבד, הרגעים הכי שבריריים שלי ב-12 השנים הללו הם הרגעים שבעצם בנו אותי וחישלו אותי ואיך הקלישאה אומרת? הפכו אותי למי שאני היום.

בשנים שלי במשרד החינוך "זכיתי" ללא מעט רגעים קשים שעם הזמן קיבלו פרופורציה חדשה והפכו מקשים למאתגרים. נכשלתי במבחנים, נכשלתי בקשרים חברתיים ובעצם הייתי יוצא בתחושה בתקופות מסוימות שאני נכשל בחיים אבל עם הזמן אנחנו גדלים, אנחנו גדלים ומבינים שכל קושי הוא בעצם פתח להצלחה גדולה יותר, אנחנו מבינים את המהות של האתגר וזה הופך את הרצון שלנו לצלוח אותו לגדול יותר.

כל הקשיים והאתגרים שאנחנו חווים, הן הלימודיים והן החברתיים, במהלך השהות שלנו בבית הספר, בנוסף למשמעת הבית ספרית בעצם מעצבים אותנו, כל אחד בדרכו שלו. אותי אישית כל קושי ואתגר רק חיזק והפך אותי לתלמיד ובן אדם טוב יותר.

לסיכום, אני מעריך כל רגע שהיה לי בתקופה בזאת. שמחתי, צחקתי, בכיתי, נפלתי, קמתי ובעיקר למדתי. רוצה לומר תודה לכל מי שלקח חלק במסע הלא רגיל הזה – למשרד החינוך, למורים שלי, לחברים שלי ולמשפחה שלי.

 

לפעמים כשאנחנו נפרדים ממקום מסויים, הדבר שאנחנו באמת מתגעגעים אליו הוא האדם שהיינו באותו מקום.

FutureMe מזמין אתכם לכתוב את הזכרונות שלכם, ולשלוח לעצמכם מכתב למי שתהיו בעוד כמה שנים. כך תוכלו תמיד להזכר במי שהייתם אז.

כלי שמאפשר פרידה עם עצירה, רפלקציה, וציפייה לעתיד.

מוזמנים לנסות בעצמכם או עם תלמידים דרך הפיצ'ר המיוחד למורים. לחצו כאן >>

מרכז פואנטה מחפשים מייקרים שרוצים לקחת חלק במהפכה החינוכית הירושלמית. לפרטים נוספים: מוביל מרחב מלאכה ויצרנות דיגיטלית (ערבית), מוביל מרחב יצרנות דיגיטלית (עברית).

עמותת לביא מחפשת סטודנט.ית למחלקת ניו מדיה. לפרטים נוספים >> 

תכנית EdStart לפיתוחים חינוכיים טכנולוגיים בקרב אנשי חינוך מאתרת בימים אלה את היזמים הבאים שמבקשים לקדם את המיזם שלהם באופן משמעותי. המשתתפים בתכנית יזכו לליווי צמוד, מנטור אישי, סדנאות מקצועיות וחיבורים משמעותיים לאקוסיסטם האדטקי הישראלי. ההרשמה מסתיימת בימים הקרובים. לפרטים והרשמה >>