יש רגע במפגש החינוכי שבין מורים לתלמידים שבו הסיפורים מתערבבים. גבולות הגזרה של דמות המורה או דמות התלמיד, מתמזגים, מטשטשים בקצוות, הופכים חזרה לאנשים שהם ואנחנו, לסיפורים שכל אחד מביא.
השבוע בניוזלטר: הסיפור שלנו: להיות מורה
ד"ר אורית פרנפס ותומר שגב על הסיפור החינוכי האישי | שיחה פתוחה על המתח שבין האישי למקצועי | הסטודיו של ביתא בחודש שכולו סיפורים | מציינים את יום המורה הירושלמי | במופת יער רמות אלון מכניסים לכיתה את הספורים של המורים | לרגל יום המורה: מורים מספרים את הסיפור החינוכי שלהם | ובפינה הדיגיטלית: בואו לחדש את הסיפור שלכם.
סופשבוע נעים ושבת שלום ממינהל חינוך ירושלים!
מיכל צור | מנהלת תחום רישות וקהילות, מינהל חינוך ירושלים
באוניברסיטה למדתי ספרות.
למדתי על דמות המספר, על משל ונמשל, על נרטיבים ומטאפורות.
אבל הכי סקרן אותי ללמוד על דמות הגיבור. וכשהרמתי את העיניים מהמחזות, היצירות המיתולוגיות והקלאסיקות של ג'יין אייר, פגשתי המון כאלו סביבי. המון סיפורים, המון גיבורים.
לכבוד יום המורה, זכינו לפגוש אנשי חינוך מעוררי השראה בעיר, לשמוע את הסיפור שלהם, לשאול מה הביא אותם לחינוך, מה מרגש אותם, מה הם היו רוצים עוד.
ערב לפני כן, במפגש חגיגי בסטודיו של ביתא, אירחנו יחד מורים ותלמידים, ממערב ומזרח העיר, והזמנו אותם לבנות את יחידת ההוראה שהם היו רוצים לעבור בכיתה. אחרי ההרצאה ששמענו, כשהם התיישבו לזמן העבודה המשותף, היו קצת חששות – מה בעצם עושים עכשיו, ביחד?
היה שם רגע, שבו המורים שאלו – מה דעתכם? והתלמידים שאלו – איך זה עובד? ואז משהו נפתח.
יש רגע במפגש שבין מורים לתלמידים שבו הסיפורים מתערבבים. גבולות הגזרה של דמות המורה או דמות התלמיד, מתמזגים, מטשטשים בקצוות, הופכים חזרה לאנשים שהם ואנחנו, לסיפורים שכל אחד מביא.
אחרי חודש שבו ניסינו לדבר בשפה של התלמידים שלנו, אנחנו מרחיבים את היריעה ומדברים על הסיפור- הסיפור שלנו כאנשים פרטיים, כדמויות חינוכיות, כבעלי השפעה. הסיפור של התלמידים שלנו, כיחידים, ככיתה, ונקודת המפגש בין כל העולמות האלו.
יש רגע כזה, שבו אני אומרת לבת שלי לפני השינה, בואי, אני אספר לך סיפור. ואז משהו נפתח.
ואני מתפללת שאנשי החינוך שהיא תפגוש בדרך יביאו את הסיפור שלהם, ויקשיבו לסיפור שלה.
לנסח את הסיפור החינוכי שלי | ד"ר אורית פרנפס ותומר שגב, מצפן חינוכי אישי
מה הסיפור שלי? בתוך השגרה הרועשת ומרוץ החיים אנחנו שוכחים לעצור ולדייק את הסיפור החינוכי האישי שלנו. ד"ר אורית פרנפס ותומר שגב מסבירים למה זה כל כך חשוב ואיך עושים את זה.
היומיום מציף אותנו, המון דברים מגיעים אלינו, משפיעים על ההחלטות המקצועיות שלנו, מעצבים את זהותנו המקצועית – שגרה ונורמות מקצועיות, תוכניות לימודים, פרקטיקות הוראה חדשות, דברים שלמדנו מעמיתים, שיטות חינוכיות חדשות, רוחות של שינוי חדשות לבקרים, חידושים וחדשנות בחינוך. כל אלה חיצוניים לנו ומשפיעים עלינו בדרכים שונות.
אבל איפה את? איפה אתה? מה הקול הייחודי שלך? מהו הסיפור החינוכי האישי שאת.ה מביא.ה לעולם ואף אחד אחר לא יכול להביא, כי רק את.ה מי שאת.ה?
הסיפור החינוכי האישי שלך יכול לשמש מצפן עבורך, רק צריך לדעת לנסח אותו בבהירות.
למה חשוב כל כך לנסח את הסיפור החינוכי שלנו?
הקול החינוכי האישי של כל אחד מאתנו מתהווה מאינספור חוויות והתנסויות בשדה החינוך ובחיים בכלל. הוא קיים בתוכנו, אבל הוא מעורפל, ולא מנוסח במילים. בגלל הקושי לנסח אותו במדויק, אנחנו נוטים לפעמים לברוח לניסוחים ששמענו, כאלה שאנחנו כבר יודעים ומזדהים איתם. ניסוחים כאלה תמיד יהיו "ליד". יש ערך גדול לניסוח שמגיע מתוך הקשבה לידיעה פנימית – ניסוח אותנטי, חי, עמוק ואישי של המהות החינוכית שלנו. למה זה כל כך חשוב?
החיבור פנימה מייצב – ידיעה עצמית וחיבור לאמונה פנימית (אני מאמין חינוכי אותנטי) מייצבים ולא מניחים לכל רוח חינוכית אופנתית באשר היא לטלטל אותנו. האמת הפנימית שלנו נוכחת.
המצפן החינוכי האישי נכנס אתנו לכיתה – ניסוח המהות החינוכית שלנו ודיוק שלה הופך למצפן חינוכי אישי שמייצר בהירות שהולכת אתנו ונכנסת אתנו לכיתה.
מרחב של רווחה חינוכית – רכיב חשוב של איכות החיים שלנו כמורים הוא לעסוק לעומק בתכנים חינוכיים עמוקים ומשמעותיים שנמצאים בתשתית העשייה החינוכית שלנו.
ביטחון עצמי מקצועי – ביטחון ותחושת ערך נבנים אצלנו מתוך הזיהוי וההכרה במיוחד ובייחודי שבנו, ומתוך ההזדמנות לשתף ולהניח בחזית את מי שאנחנו.
שיתוף, תקשורת ויצירת שיח – שיתוף בניסוחים טריים ובהירים של קולות חינוכיים שונים והנכחתם בתקשורת חיצונית ולא רק פנימית, מייצרת שיח חינוכי משמעותי ועמוק.
אז איך עושים את זה? קריאת כיוון לפרקטיקות של הקשבה
כדי לנסח מהות חינוכית אישית, חשוב קודם כל לעצור, ובמקום להפנות את תשומת הלב החוצה, להפנות אותה פנימה. תשומת הלב פנימה מאפשרת להקשיב ברגישות למשמעות מעורפלת שקיימת בתוכנו ולנסח מתוכה אמת חינוכית אישית בהירה.
במסגרת מהלך "מצפן חינוכי אישי" שיצרנו מתוך חיבור בין עולמות החינוך וההקשבה, ביצענו בקיץ האחרון מהלך כזה בבית ספר תיכון בצפון הארץ. ליווינו במשך יומיים צוות מוביל מבית הספר, רכזי שכבות וחברי צוות הנהלה. כולם מורים ותיקים, בעלי ניסיון רב, והתנסות חינוכית עשירה ומגוונת. עבדנו איתם על עצירה, ניסוח הקול החינוכי האישי, והבאה שלו לידי ניסוח ושיתוף מול שאר חברי הצוות. התגובות העידו על עוצמת המהלך:
"אני ממש מרגישה שזה מחזיר את הניצוץ בשנה שהיא כל כך טעונה וכל כך מתישה, יש משהו בשיח הזה שמזכיר את הניצוץ גם ברמה האישית אבל באמת גם ברמת האנשים שאני עובדת איתם"
"שנדע להקשיב, כולנו, לתוך עצמנו, שנהיה קשובים למשאבים הלא מילוליים המתנהגים… עברנו פה תהליך משמעותי, מבחינתי זו פרקטיקה. אני עברתי כאן משהו, בהסתכלות שלי כולנו עברנו פה משהו, אנחנו יוצאים אחרת, והתלמידים יפגשו מישהו שהוא קצת שונה"
הפרקטיקות בהן אנחנו משתמשים נשענות על משנתו של פרופ' ג'נדלין, מפתח שיטת ההתמקדות (focusing) ושיטת TAE
(Thinking at the Edge) – פרקטיקות של הקשבה עמוקה שאפשר ללמוד.
נציע כאן שני כיוונים מתוך התפיסה, שניתן ליישם במגוון מצבים ודרכים:
- לעצור הכל ולהקשיב. ואז, להקשיב עוד יותר לעומק
ביום יום אנחנו שאובים אל תוך המקצוע שלנו, התלמידים שלנו, העשייה שלנו והאחריות שאף פעם לא נגמרת. ההזמנה היא לעצור לרגע את האינרציה ואת האוטומט ולהקשיב פנימה לעצמינו. לעצור לא כדי ללמוד עוד ידע מבחוץ, לא כדי לשכלל את המיומנויות שלנו כמורים, לא כדי ללמוד עוד שיטות חדשות וחדשניות. לעצור כדי לאפשר לעצמנו מרחב לפגוש את הידע הייחודי והאישי שלנו ולנסח מתוכו משהו חדש וחי.
"אני חושבת שהמתנה הכי גדולה ביומיים האלה היתה באמת המקום המאפשר הזה, שניה להסתכל על עצמינו פנימה, כי אין לנו הזדמנויות לדברים האלה ביומיום"
- מצאו לעצמכם חבר מקשיב
כאשר אנחנו מקשיבים עמוק לתוכנו, אל מה שעדיין מעורפל ולא ברור, מאד עוזר שמישהו נמצא אתנו, מקשיב לנו בהקשבה עמוקה, ומחזיק את המרחב עבורנו. כששני אנשים נמצאים בשותפות בהקשבה עמוקה – אחת מהן מקשיבה לעצמה, והשני מקשיב לה, ניסוח הקול הפנימי מתאפשר הרבה יותר. וזו גם העוצמה בקבוצת עמיתים. אין צורך לפנות למשאבים חיצוניים. כאשר מכירים את הפרקטיקות, ניתן להיעזר זה בזה, בתוך הצוות החינוכי.
"ההקשבה הזו, לתת לבן אדם את האפשרות להקשיב, להיות קשוב אל תוך עצמו, לקולות שלו אל תוך עצמו, אל מול הסביבה שלו, ורק המקום הצנוע הזה, אל מול זה, ואיזה דבר נפלא יוצא."
למי שמעוניין להעמיק – מצפן חינוכי אישי הוא מהלך שבאמצעותו אנשי חינוך מנסחים ומדייקים את המהות החינוכית הפנימית והאישית שלהם. במהלך הזה לומדים ומתרגלים פרקטיקות לניסוח מתוך הקשבה לידיעה פנימית. כנסו כדי לשמוע עוד >>
יוג'ין ט. ג'נדלין, התמקדות, הוצאת מרקם, 2010
על המתח שבין הסיפור האישי למקצועי | פודקאסט "חדר מורים"
מה אנחנו יותר – מורים, הורים, אנשים פרטיים? כמה נפח פיזי ורגשי תופסת ההוראה בחיים שלנו?
מה אתם בוחרים לספר לתלמידים על החיים האישיים שלכם? עד איזה שעה עונים לטלפונים של תלמידים?
יעל שפיגלמן, מורה בתיכון גבעת גונן ירושלים ואיתמר שחר, מורה בתיכון קשת מזכרת בתיה בשיחה פתוחה על התפר שבין הסיפור האישי למקצועי, על גבולות ושילובים מומלצים.
החודש בסטודיו של ביתא: זה כל הסיפור | מציינים את יום המורה בירושלים
החודש הזה כולו סיפורים.
מפגשי הסטודיו והניוזלטרים של חודש דצמבר יעסקו במפגש בין מורים, תלמידים וסיפורים.
ההוראה שלכם מבוססת על סיפורים? אתם בעצמכם מספרי סיפורים ידועים? יש לכם סיפור בלתי נשכח על סיפור? יש לכם רעיונות לקשר שבין פדגוגיה וסיפור?
כתבו לנו ונוכל לספר לכולם בניוזלטר הבא…
השבוע ציינו את יום המורה בירושלים. זאת הייתה הזדמנות להוקיר אתכם המורים על העבודה הקשה שלכם, ולתת במה לסיפור שלכם. ביום שלישי השבוע, ראש העיר יחד עם ראש מנהל חינוך ירושלים וממונים נוספים הסתובבו בין בתי הספר להוקיר תודה באופן אישי.
השעה מוקדמת בבוקר ואני עושה את דרכי לעבודה. ערב קודם אני עושה עוד בדיקה עם מיכל שכולנו מרושתים על סדר החלוקה. טלי האלופה דואגת לנו כמו אמא לילדיה, שלכולם יש עציצים ושוברים וכמובן כרטיסי ברכה ושלא שכחנו כלום, ואני תוהה לעצמי מה הלחץ? בסך הכל הולכים לתת עציץ למורה. וטלי לא מוותרת וסופרת ובודקת שהכל בסדר ואומרת זה אושר ארגוני יהודה, והיא כל כך צודקת.
מתחילים את היום שלמפרע יתברר כיום כל כך משמעותי במנהל החינוך וכמובן משמעותי לי בטרוף.
מגיע לבית הספר הראשון וכבר בכניסה אני עוזר לשני אנשים לפתוח את השער כדי שכסא הגלגלים שלהם ייכנס. אומרת לי המנהלת "אלו המורים המיוחדים שלנו" כמה כבוד וכמה אהבה היו להם ולתלמידים אחד כלפי השני. מי אמר שהמוגבלות היא מגבלה?
אני ממשיך במסע ורואה הורים ותלמידים מפרגנים במעשים לצוות החינוכי. אם בארוחה, אם בכרטיסי ברכה ואם בפרחים. פוגש שומרים מחייכים ואחד אפילו אומר לי "אהה אתה ממנחי… אלה שמפנקים כל הזמן", ואני מחייך ממבוכה.
המסע ממשיך, עוד מורה מיוחדת, ועוד מכתב מרגש בחדר המורים, ופתאום אני קולט – ישנם דברים שבשביל אדם אחד הם קטנים, פשוטים וקלים, הם נראים לו חסרי משמעות, אך לאדם אחר הם שווים עולם ומלואו.
לפעמים לזכור שם של מישהו, לומר לו בוקר טוב בחיוך, לשאול מה שלומו – להכיר לו טובה שהוא מסור לעבודתו זה דבר שמאיר לו את היום, נותן לו תקוה, הרגשה שהוא שווה משהו, שלמישהו אכפת ממנו. זה מה שעשינו היום הארנו לכל כך הרבה אנשים את היום. ממש ימים ספורים לפני חג החנוכה, הארנו את הטוב שבכל אחד ואחד מהמורים. תודה לכל השותפים והמארגנים.
בית ספר מופת יער רמות אלון | נותנים במה לסיפור שלהם
בבית ספר מופת יער רמות אלון דואגים שהסיפורים האישיים של המורים שלהם יהיו חלק בלתי נפרד מהסיפור המקצועי שלהם. זאת הדרך היחידה להגיע להגשמה עצמית מלאה לטענתם. בואו לראות איך אפשר להכניס את העניין והאהבה האישית שלנו לתוך הכיתה.
מורים מספרים על עצמם
במדינת ישראל כיום יש כ-200,000 מורים, וכמספר המורים כך מספר הסיפורים. לכל מורה יש את הסיפור החינוכי האישי שלו. יום המורה שהתקיים השבוע, פתח עבורנו הזדמנות לשמוע כמה מהסיפורים המרגשים האלו. מזמינים אתכם לצפות בסיפורים השונים, ולחשוב מה הסיפור החינוכי שלכם?
בואו להיות אריות בכיתה!
רוצים לחדש את הסיפור המקצועי שלכם?
הכנו עבורכם ארגז כלים להוראה במאה ה-21. בתוך הארגז תוכלו למצוא בקליק אחד פרקטיקות שונות להוראה לפי עקרונות פדגוגיים שונים כמו למידה עצמאית, שיתופית, למידה לפי בחירה ועוד.
- לחוות דעת דרוש.ה רכז.ת מרחב למידה בטבע. לפרטים נוספים ושליחת קו"ח >>
- דרוש.ה מחנכ.ת כיתה א' לבית ספר בית ישראל (על יד צומת פת). לשליחת קו"ח: beitisraelschool@gmail.com.
