זמן התעודות והסיכומים הוא הזדמנות לשקף לתלמידים שלנו שאנחנו רואים אותם, ולא רק במישור הלימודי. בעוד רגע נכנס לחודש יוני, החודש האחרון בבית הספר, ובין היתר גם חודש הגאווה. רגע לפני פרידה, זהו זמן מצוין להזכיר לתלמידנו שאנחנו יכולים להוות עבורם את המבוגר המשמעותי שהם כה צריכים.

השבוע בניוזלטר: התייחסות לקהילה הגאה במערכת החינוך

חן עמרם על ארגון מגמ"ה | סיון רז על התופעות שאנחנו לא מכירים, מזוית אישית | המלצות למערכים מוכנים | הכירו את הארגונים המקצועיים שילוו את ההסברה בבתי הספר בכל המגזרים | אשת החינוך שלנו היא הדר ברקת | יש תאריך חדש לשבוע החינוך הירושלמי! | ובפינה הדיגיטלית: תכנים סביב חודש הגאווה בכאן 11

סופשבוע נעים ושבת שלום ממינהל חינוך ירושלים!

מיכל צור | מנהלת תחום רישות וקהילות, מינהל חינוך ירושלים

רכזת הניו מדיה הפנומנלית שלנו בביתא מחנכים, סיון, עזבה לפני שבוע כדי לכבוש את העולם ושמחנו שזכינו להיות תחנה בדרך שלה לקראת הדבר הגדול הבא.

אני אומרת זכינו כי זה באמת היה מפגש יוצא דופן, לפחות עבורי. מעבר לזה שהיא היתה מרשימה ומקצוענית חבל על הזמן, העבודה לצד סיון הפכה אותי להיות טובה יותר. היא חייבה אותי להיות רגישה וקשובה לשיח מגדרי. לפתוח דלת לעולם שלא הכרתי מספיק, של אנשים שמחפשים זהות במגדר שלהם, והיא לימדה אותי על כוחו האמיתי של חינוך, כשסיפרה לי על הצורך בדמות משמעותית בתוך בית הספר, בתקופות של בלבול, שאלות ומאבק פנימי.

ולכן, כשהתלבטנו אם להוציא ניוזלטר בנושא הקהילה הגאה, פניתי לסיון ואמרתי לה: תסבירי לי למה אנחנו צריכים להוציא את הניוזלטר הזה.

אז סיון הסבירה לי.

בחודש יוני 1969 פרצו מהומות סטונוול בניו יורק, שסללו דרך לתנועת הגאווה המודרנית ולמאבק הלהט"בי למען זכויות שוות. מאז, בכל חודש יוני מציינים באופן בינלאומי את "חודש הגאווה", בו ניתן דגש מיוחד על אירועי מחאה והסברה למען הקהילה הגאה.

ובזמן שהיא סיפרה לי, גאה וזקופה, שמעתי בין השורות על ההתמודדות היומיומית, על הזרות, על החיפוש.

וידעתי, שאומנם אני לא מבינה מספיק את העולם הלהט"בי, אבל אני מבינה באנשים, ואני מאמינה בקהילות. והתרגשתי לשמוע על הכח של הקהילה של סיון. והתרגשתי שהיא מזמינה אותי לתת לה יד, וחיבוק, ובמה להשמיע את הקול שלה.

הקהילה הגאה היא המרחב הבטוח, המאחד והמשמעותי ביותר לחברים בה. היא המודל לתחושת שייכות, לשותפות, להדדיות. זה מרחב ללמוד בו על עצמך, להתנסות ולגדול, כל מה שקהילה אמורה לתת.

וכמחנכים, חובתנו ותפקידנו לייצר מרחב שכזה גם בבית הספר, בנושא הזה ובכלל.

יש נושאים שמאתגר להביא אותם אל שולחן הדיונים. לעיתים יש נושאים שהתלמידים שלנו עסוקים בהם והם לא תמיד נוחים לנו ולעיתים המציאות מציפה דברים שקשה לנו להתמודד איתם. לאחר סערת השבועות האחרונים, הזמנו את גלעד רביד למפגש מרתק בסטודיו של ביתא כדי לדבר על חוזר המנכ"ל והכלים להצפת נושאים מורכבים או שנויים במחלוקת בכיתה. מוזמנים לצפות בהקלטה כאן.

ללא קשר לזהות בית הספר ולגישתו החינוכית, כמעט אין מוסד שלא נדרש לעסוק בסוגית הקהילה הלהט"בית בצורה כזו או אחרת. אחרי השבועות האחרונים, שהרחיקו, פילגו והכאיבו לנו ורגע לפני שחודש יוני מתחיל, אנחנו מזמינים אתכם לעסוק בשיח מחבר ומאפשר.

בחרנו להנגיש לכם את המערכים, הכלים והאנשים שדרכם תוכלו לייצר את השיח על חודש הגאווה בצורה בטוחה, רגישה ומזמינה לשיח.

נשמח אם תחלקו איתנו מחשבות ותובנות, ושיהיה חודש יותר טוב. בואו נעשה אותו יותר טוב.

רוצים לומר לנו משהו? כאן מגיבים לנו:

ארגון מגמ"ה: מורות.ים גאות.ים במערכת החינוך | חן עמרם

מגמ"ה החלה כהתארגנות של מורות ומורים חברי קהילת הלהט"ב בפייסבוק ב2018.. כבר בשלבים הראשונים, התגלה הערך הרב שטמון בעצם המפגש בין אנשי חינוך הפועלים במערכת בה הבדידות מהווה בעיה מרכזית. הקבוצה גדלה במהרה, החלה להיפגש על בסיס קבוע והתארגנה כקהילה מחנכים אקטיבסטית החותרת לשינוי מקיף ועמוק במערכת החינוך. כיום, מגמ"ה הוא ארגון המשמש כבית וכקהילה לאנשי ונשות מערכת החינוך מהקשת הלהט"בית. חברי וחברות הארגון הם-הם החזית למען מערכת חינוך פלורליסטית, סובלנית ומכילה יותר עבור כלל התלמידות, התלמידים ואנשי הצוות. התארגנות המורות והמורים הגאות, התבססה בראשיתה על בסיס שתי הנחות מוצא: ראשית, מקצוע ההוראה תובע מאיתנו עירבוב תמידי בין הזהות האישית לזהות המקצועית. שנית, יש קשר ישיר בין היכולת להיות מורה טובה לבין קבוצת שווים ומרחבי השיח והעיבוד שהיא מקיימת.

 

מאז הוקם הארגון, פעילותו התמקדה בשלוש זירות עיקריות: 1. מערכת החינוך (נהלים, חוזרי מנכ"ל, יחס ללהט"ב, כוח אדם). 2. בתי הספר שלנו (חינוך מול צוות המוסד, תלמידות ותלמידים). 3 הקהילה שלנו – מורות ומורים גאות (למידה משותפת, קשרים ושותפות). במרכז כל זירה ניצבת השאיפה שלנו לחברה ישראלית שיוויונית וצודקת יותר, סובלנית ומקבלת יותר אשר גוזרת את הפעולות בשטח.

 

בשלוש השנים האחרונות, חברי מגמ"ה הנהיגו ויצרו מהלכים ברמות שנות – מכיתות הלימוד ועד לצמרת משרד החינוך – החל משיתוף מערכי שיעור ותוכן פרו-להט"בי, דרך שיח עמיתים, הכשרות ועד לעבודה מול מט"ח, משרד החינוך, מאבק בטיפולי המרה והסדרת תנאי העסקה. בנוסף, הארגון היה לקהילה עבור מורות ומורים, מרחב לייעוץ, שיתוף, למידה והתפתחות.

קשה להיות בן-נוער. כל נער ונערה חווים קשיים ואתגרים רבים בדרך לבניית זהותם, אך מצבם של בני ובנות נוער להט"ב קשה במיוחד. בני נוער על הרצף הלהט"בי חשופים לגילוי אלימות פיזית, מילולית ומינית בשיעורים גבוהים יותר מהאוכלוסייה הכללית. האלימות וחוסר הקבלה שחווים בני נוער להט"ב עלולים להוביל לשנאה עצמית, בדידות, דיכאון, פגיעה עצמית ואובדנות. במיוחד בתקופה זו! כאנשי ונשות חינוך באחריותנו להבטיח את שלומם הפיזי והנפשי של בני ובנות נוער להט"ב תוך יצירת מרחב בטוח ובריא יותר עבורם לגדול בו. כל מורה הוא סוכן שינוי, אבל העבודה יחד, כקהילה, מרחיבה לאין שעור את יכולת ההשפעה שלנו. למרות ההצלחות מול בכירי המערכת, בחינוך המהפכות האמיתיות מתרחשות ברמה היום-יומית, דווקא בזירות האישיות יותר – תלמיד שיצא מהארון, תלמידה שמבקשת חומר קריאה. לפניך ארבעה צעדים פשוטים שיעזרו להפוך את הכיתה שלך למרחב בטוח ומוגן יותר עבור כלל התלמידות והתלמידים. זוהי חלק מהאחריות שלנו – אנו עוסקות בדיני נפשות יום-יום, שעה-שעה, בכיתות, במסדרונות ובחדרי המורים. 

ארבעה כלי בסיס – כיצד ליצור מרחב פרו-להט"בי בכיתה שלי?

1. פשוט לומר –  שימוש בסמלים בעלי נראות להט"ב-פרנדלי במשרד/על הציוד, להביע תמיכה במאבק לשוויון או באוכלוסיה הלהט"בית, לדבר על להט"ב בהקשר חיובי ואישי. אפשר גם פשוט לומר בכיתה או בחדר המורים באופן ברור: "ניתן לפנות אליי בנושאי מגדר וזהות מינית – אני כתובת בטוחה ולא שיפוטית". בני ובנות הנוער שישמעו ויראו מסרים אלו יבינו כי ניתן למצוא אצלך אוזן קשבת וירגישו בנוח יותר לבטא את עצמם ולפנות אלייך.

2. מאבק בלהט"בפוביה – פתחו רגישות ואפס סבלנות ללהט"בפוביה בקרב הצוות והתלמידים, הגיבו בחומרה כלפי אלימות ולעג מכל סוג על רקע זהות מינית, נטייה מגדרית או כל התנהגות שחורגת מהמצופה בהקשרים אלו. להוציא מחוץ לנורמה גם את הלהט"בפוביה שעוברת לנו מתחת לראדר (הידעת? "הומו" היא הקללה הנפוצה ביותר בבתי-ספר בישראל!). חשוב לזכור – חוסר תגובה ללהט"בפוביה כמוהה הסכמה וקבלה של התנהגות זו. ראו במאבק בלהט"בפוביה אתגר מרכזי והגיבו באופן מיידי.

3. ידע ומידע ותוכן – הנגישו מידע אמין על להט"ב, תוך עיסוק בזהויות, בשיום ובהגדרות. הטמיעו בחומר הלימוד ובפעילות התרבותית תוכן להט"בי, הזמינו לבית-הספר הכשרות חיצוניות. המלחמה בבורות היא חלק מרכזי בהטחת שלומם של תלמידנו.

4. בין-אישי – לעולם לא נלחץ על תלמיד לצאת מהארון או נוציא תלמיד מהארון. נשמור על דיסקרטיות, נאמין לתלמידים ולא נשלול את החוויה שלהם. כדאי לאפשר מרחבי חיפוש ושאילת שאלות, לספק ידע במידת הצורך ולנסות ליצור יחד תחושת אופק ועתיד חיובית.

Somewhere Over The Rainbow | סיון רז, רכזת ניו-מדיה בביתא מחנכים בדימוס

הקהילה הגאה כשמה כן היא – קהילה.

עבור רבים מאיתנו מדובר ביותר מאשר נדבך נוסף של הזהות, אלא בקבוצת שייכות משמעותית. עבורי זו ממש משפחה שנייה. 
ביוני יצוין חודש הגאווה הבינלאומי זו השנה ה-51, וזו הזדמנות מצוינת להסתכל על מקומה של הקהילה הגאה בתוך בתי הספר, בין אם מדובר בתלמידים או במורים גאים. כ10% מבאי מערכת החינוך שייכים לקהילה, וזו הזדמנות לראות את התלמידים והמורים האלו ולעורר שיח בנושא.

נוער להט"בי מגורש מבתיו, חווה אלימות והטרדות מיניות בעולם החיצוני וגם בתוך בית הספר, וכחצי ממנו מתמודד עם דיכאון ואובדנות.

אז מה עושים?  אם תלמיד או איש צוות מגדיר את עצמו כחלק מהקהילה, הדבר הבסיסי הוא לכבד זאת. ישנם זהויות מגדריות פחות מוכרות או נפוצות, אבל חשוב לזכור שזהות גאה היא חלק מ… הזהות! לכן, זה לא משנה אם אנחנו מבינים את המונח והרגשות שעומדים מאחורי זהות כזו או אחרת, בכל מצב, חשוב להתייחס אל הזהות הזו בכבוד כמו לשאר קבוצות השייכות של האדם שמולי. נקבל, נשאל שאלות התעניינות מנומסות ורגישות, ומקסימום – נחפש בגוגל אחרי זה. מעל לכל, באופן מיידי נפנה לתלמיד או איש הצוות עם השם ולשון הפנייה המגדרית שהוא ביקש, כי הם מתאימים למי שהוא באמת.

למה זה חשוב כל כך?

לא מדובר פה רק על עניין של קבלה ואווירה טובה בבית הספר (למרות שגם זה בהחלט חשוב). למעשה, תלמידים מהקהילה הגאה, גם כאלה הבאים מרקע מבוסס ומקבל, נמצאים בקבוצת סיכון משמעותית. כאנשים המלווים אותם יום אחר יום בבית הספר, אנחנו חייבים להבין שפקיחת עין ומודעות למצב היא מהותית כדי למנוע הידרדרות של התלמידים להתנהגות סיכונית.

רק כדי להבין את היקף התופעה: בשנת 2020 גורשו מביתם 315 צעירים על רקע להט"בופובי. כ-50% מהצעירים הלהט"בים חווים אובדנות, ובין 22%-41% נמצאים אחרי ניסיון התאבדות אחד לפחות. נוער להט"בי ובמיוחד נוער טרנסג'נדרי הוא קבוצת סיכון ידועה להתמכרות לסמים, זנות (כ-30% מבני הנוער הלהט"בים פונים לקבלת סיוע) והתנהגויות מיניות סיכוניות (60%).
המספרים המזעזעים לא פוסחים על הסביבה הבית ספרית, בה 25% מהתלמידים הלהט"בים חווים הטרדות מיניות (והמספר אף גבוה בהרבה אצל תלמידים טרנסג'נדרים וג'נדרקווירים ומגיע ל36%), 37% חווים אלימות, וגם הסיכון להיעדרות בולטת משיעורים ונשירה מבתי ספר מגיע למספר המדאיג של 37%.

קשה להכיל את הידיעה שרבע(!) מהתלמידים הלהט"בים חווים הטרדה מינית בשטח בית הספר. שחצי מהם ינסו להתאבד. המספרים מזעזעים וכואבים, מדירים שינה ומדרבנים לשינוי. כשההורים סקפטים במקרה הטוב ומנתקים קשר ומעיפים את ילדיהם לרחוב במקרה הרע, הצוות החינוכי שנמצא יום יום בבית הספר הוא בעל יכולת יקרה מפז להיות שם ברגעי המפתח. לעזור, לשים לב שמשהו קורה.

השלב הראשון בעיני, הוא מודעות. יציאה מהארון כתלמיד יכולה להיות חווייה משחררת ומעצימה, אבל גם במקרה הזה התלמיד הגאה נמצא בקבוצת סיכון. בטח ובטח אם היציאה הייתה טראומטית או בעיתוי לא מתאים. אפשר לעזור באופן ניכר אפילו דרך פעולות פשוטות. כך למשל, מורה שמעבירה שיעור אוהד בנושא הקהילה הגאה משפרת משמעותית חלק מהמדדים! לא לעבור בשתיקה על קללות כמו "הומו" או "קוקסינל", להשקיע בתוכנית לחינוך מיני שמדברת גם על מין להט"בי וכו'. עבור טיפול במקרים חמורים יותר, מצורפת בסוף המאמר רשימת ארגונים גאים שאפשר ורצוי להתייעץ איתם.

עם זאת, כלל אצבע שחשוב להזכיר – אם תלמיד לא יצא מהארון, לא נוציא אותו מהארון. לא בפני הוריו, לא בפני הצוות ולא בפני התלמידים. ואם יצא מהארון בפני אחד מאלה (למשל התלמידים), לא נוציא אותו מהארון מול האחרים (למשל הוריו) בלי לשאול. לפעולה זו יכולות להיות השלכות הרסניות על חייו.

אחת מהעובדות שהכי אוהבים להצביע עליהן כסימן לכך שמתבגרים להט"בים הם סתם מבולבלים או מתנסים, היא שלעתים קרובות מתגבשות קבוצות חברים שבהן הרבה מזדהים כלהט"בים או "כולם פתאום יוצאים מהארון באותו הזמן". זו עובדה מצחיקה אבל היא גם נכונה בהרבה מקרים. אצל מתבגרים להט"בים, קבוצת השווים (שגם ככה מתעצמת ומתחזקת בגיל ההתבגרות) הרבה פעמים נהיית משפחה שנייה, ואפילו מחליפה את המשפחה הראשונה אם זו לא מקבלת את זהותו הגאה של המתבגר. החברים נהיים האנשים הראשונים מולם בטוח לצאת מהארון, וגם מקור מידע חשוב מאין כמוהו כשעוד מנסים להבין את הזהות המינית והמגדרית, וגם לאחר שיוצאים מהארון ולא יודעים לאן לפנות כדי לקבל ידע רלוונטי שכמעט ולא קיים באופן נגיש.

כל זה מתרחש בגבולות בית הספר. בפתקים באמצע השיעור, בהפסקות, בדרך להסעות. אם החברים הם המשפחה השנייה, הכיתה היא הסלון. בית הספר והחוגים נהיים הזירה העיקרית עבור תלמידים שבמקרים רבים פשוט לא מרגישים בנוח בבית שלהם, ולא יכולים לבטא שם את מה שלפעמים הוא הבסיס לזהות שלהם. אנשי החינוך לפתע מקבלים אחריות שאולי לא רצו לקבל, לתחזק את הבית והמשפחה החלופיים של 10% מכל בני הנוער הנמצאים במערכת החינוך. זה קשה אבל אנחנו יכולים, ויש מי שיעזור לנו. הצעד הראשון הוא לפתוח את העיניים והלב, ולהחליט לפעול.

סיון רז היא רכזת הניו-מדיה של ביתא מחנכים בדימוס, ועברה דרך מערכת החינוך בשלל צורות וגלגולים. היא גם לסבית ובעלת מגדר א-בינארי, ומכירה מיד ראשונה חלק גדול מהתופעות המוזכרות במאמר או אנשים שחוו אותן.

 

ייתכן ואתם רוצים להעביר שיעור בנושא הקהילה הגאה, אבל לא כל כך יודעים איפה להתחיל. 

בקישור הבא תמצאו אתר המאגד מגוון מערכי שיעור וחומרים המוכנים להעברה בכיתה, מגילאי הגן ועד לחטיבה העליונה. המערכים נוצרו על-ידי מגוון גופים מומחים כמו חוש"ן, מעברים ומגמ"ה ועוסקים בנושאים שונים הקשורים לקהילה הגאה ולקבלתה בחברה. לקריאה לחצו >>

טעימות מהפעילויות השונות במרכזי החדשנות

מפגש סיום תוכנית תכל׳ס – ביתא מחנכים

השבוע התקיים מפגש סיום של תוכנית תכל׳ס, תוכנית ליווי לבתי הספר העל יסודיים בירושלים. 23 בתי ספר וכ-100 אנשי צוות התכנסו כדי לסכם שנתיים של שאילת שאלות, פיתוח תוכניות, השראה והעשרה, אשר במהלכן החלטנו החלטות אמיצות, שינינו סדירויות ובנינו מודלים פדגוגים חדשניים המותאמים לכל בית ספר. 

קשה לסכם מהלך רחב כל כך ועוד בשנה בה המציאות משתנה מרגע לרגע אבל שמחנו לחלוק את התחושות הטובות וההתרגשות, ואנחנו כבר מצפים לראות את העשייה בשטח!

מפגשי הסעה מהחלומות – סקולבס

השבוע, ההסעה לא עצרה בשער, והנהגים והמלווים של 25 בתי הספר שמשתתפים במיזם סקולבס של מינהל חינוך ירושלים ומערך ההסעות נכנסו למפגשים מרגשים בין צוותי הסעה והתלמידים – כדי לחבר, ליצור שייכות ולחזק את התקשורת סביב ההסעה.

המלווים הופתעו מהכרת התודה והילדים קיבלו הזדמנות להעריך ולכבד את עבודת המלווים והנהגים.

תודה לאחראיות ההסעה, תפקיד נסיוני חדש שפותח במסגרת מיזם סקולבס ובמסגרתו גדל טווח ההשפעה של מערך הליווי בתוך בתי הספר. וכמובן לבתי הספר שקיימו השבוע מפגש עם המלווים

כשטבע, רגליים וטכנולוגיה נפגשים – מרכז חדשנות חוות דעת

תלמידי כיתה י של מגמת  גיאוגרפיה בבית הספר מקיף גילה השתתפו בסקר ארכאלוגי בח'רבת ארזה. הם למדו להתבונן אחרת על השטח, לחפש שרידים ארכאולוגיים, והיו שותפים בגילוי ותיעוד ממצאים מהעבר של ח'רבת ארזה – כפר חקלאי מהעורף של ירושלים הקדומה. 

במסגרת היחידה הפנימית שלהם בבגרות סייבר גאוגרפיה בשנה הבאה. הם ינתחו את המידע במערכות GIS ויעבדו על פרוייקטים ייחודיים שישמשו את קהל התושבים בשכונה והמבקרים באתר!

בוקר כיף למורים – מרכז חדשנות פואנטה

רואים אותם? אלו המורים והמורות הכי מהממים בעולם, שבאו אלינו לבוקר כיף במרכז החדש 🙂 אחרי ארוחת בוקר כיפית התפזרנו לסדנאות שהעבירו מובילים המרחבים, עם תוצרים מהממים במיוחד.

זו ההזדמנות שלנו להגיד תודה למורים, שמשקיעים כל השנה, ובעבודה קשה יוצרים יחד חינוך טוב יותר לתלמידים שלנו. היה לנו כיף מאד לקחת בוקר של יצירה ביחד, ועוד יותר כיף לנו לעבוד יחד איתכן ואיתכם כל השנה. תודה גם למנהלים והמנהלות שאיפשרו לדבר הזה לקרות ושחררו את המורים אלינו בשמחה!

מוזמנים להציץ באלבום התמונות המלא ולתייג את עצמכם 🙂 

שב"ל וחוש"ן | הסברה במערכת החינוך

הסברה בחמ"ד: ארגון שב"ל

שב"ל ("שהכל ברא לכבודו"), הוא ארגון הידברות והסברה הפועל למען קבלתם של להט"בים (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים) בחברה הדתית. כולנו, מתנדבות ומתנדבי שב"ל, גדלנו וחונכנו במוסדות דתיים, מכירים מקרוב את החברה הדתית ורובנו עדיין רואים את עצמנו כחלק בלתי נפרד ממנה. רובנו שייכים לקהילות דתיות ושומרים על ההלכה. המטרה שלנו היא יצירת דיאלוג, העלאת מודעות והזמנה למפגש של הקהילה הדתית איתנו – להט"בים בני ובנות החברה הדתית. חלומנו הוא שבני ובנות נוער דתיים ולהט"בים ירגישו שבית הספר, הקהילה והבית שלהם הם מקומות שמקבלים אותם. שהם לא יצטרכו לבחור בין זהותם המינית והמגדרית ובין האמונה הדתית שלהם. אנחנו מאמינים שחברה צריכה להכיל את כל חלקיה, והיא אף תתפתח ותתעצם על ידי בחירתה בדרך הזו.

כלהט"בים דתיים, אנו רואים לנכון לשוב אל כור מחצבתנו ולפתח דו-שיח שיסייע לחברה הדתית להיות קשובה יותר לבני הנוער המתמודדים עם אותם האתגרים שאנחנו התמודדנו איתם. בכל קהילה, ישיבה ואולפנא ישנם בני נוער להט"בים. מנסיוננו, רבים מהם חווים בדידות והרגשה שאין מי שמבין אותם או אפילו רואה אותם. אנו מאמינים שמפגש בלתי אמצעי, פנים אל פנים, מאפשר פתיחת לבבות, הבנה הדדית ופיתוח שפה משותפת. מטרתנו אינה לשנות את ההלכה אלא הורדת החומות והדעות הקדומות שבין החברה הדתית ללהט"בים ונתינת כלים להתמודדות רגישה עם אותם בני נוער שזקוקים יותר מכל לתמיכה רגשית וקבלה.

אנחנו נפגשים עם קהילות דתיות, צוותים חינוכיים במוסדות דתיים, צוותים טיפוליים ומוסדות להכשרת מטפלים בכל רחבי הארץ. במהלך הפעילות מתנדב ומתנדבת להט"בים מספרים את סיפורם האישי. לאחר מכן הקהל יכול לשאול שאלות, אישיות או כלליות, וליצור דיון. אנחנו פתוחים לשמוע כל שאלה, רגש או דעה. הסיפור והדיון נעשים בשפה מכובדת, המתאימה לציבור הדתי. לשב"ל אין אג'נדה הלכתית ואין לנו שום כוונה לשנות את ההלכה. אנחנו מעוניינים אך ורק ביצירת דיאלוג ובהורדת דעות קדומות. משך הפעילות הוא כשעה וחצי והעלות משמשת לכיסוי הוצאות ותפעול משרדי בלבד.

להזמנת פעילויות, (ניתן לקבל החזר ממשרד החינוך): מיכל ורדיגר – מנכ"לית שב"ל – 0585464004.

הסברה בחינוך הכללי: ארגון חוש"ן

חוש"ן (חינוך ושינוי), הוא ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הגאה בישראל. אנו פועלים במאות בתי ספר, ארגונים ומוסדות ברחבי הארץ, ויוצרים מפגש בין הציבור הישראלי לקהילה הגאה. כך אנחנו יוצרים שינוי עמוק בחברה והופכים אותה למכילה ומקבלת יותר. אנחנו פועלים בעיקר במערכת החינוך, שם אנו פוגשים עשרות אלפי תלמידים ותלמידות ואלפי צוותי הוראה.

במיזם הירושלמי של חוש"ן והבית הפתוח ע"ש שירה בנקי ז"ל משתתפים 20 מתנדבים/ות, שמגיעים לבתי הספר ברחבי העיר ומדברים איתם על הקהילה הגאה. שיתוף הפעולה הנהדר החל בזמן הקורונה, והוא ממשיך לצבור תאוצה ככל שהלימודים בעיר חוזרים לשגרה! במיזם, שמטרתו לייצר שיח סובלני יותר כלפי הקהילה הגאה בבתי הספר בעיר, שותפים מתנדבים חילונים ודתיים גם יחד.

בחודש יוני, חודש הגאווה, בסדרת אירועים תחת מיזם "שווה סיפור" חוש"ן תצא מבתי הספר ותביא את הסיפור של הקהילה הגאה בישראל לציבור הרחב ולציבור הירושלמי. מאות מוסדות ציבור, בתי קפה ואולמות בכל רחבי הארץ יארחו מתנדבים מהקהילה הגאה שיספרו את סיפור חייהם. במפגש החד פעמי מולם, ניתנת לציבור הרחב אפשרות לשאול שאלות וללמוד על חוויית החיים של אנשים מהקהילה הגאה, ובכך להכיר ולהתקרב אליהם יותר.

פעילות של ארגונים גאים בבתי הספר חשובה לא רק עבור יצירת חברה ישראלית מקבלת ומכילה יותר, אלא גם עבור התלמידים הלהט"בים עצמם, עבורם חשיפה לסיפורים ודמויות להט"ביות היא רגע מכונן בסביבה הבית ספרית. "בזכות ההגעה שלכן לבית הספר, הרגשתי בטוחה לצאת מהארון", כותבת לנו תלמידה לאחר אחת מהפעילויות.

הדר ברקת | מורה לספרות ומחנכת בתיכון הגמנסיה העברית

נעים מאוד! אני הדר, בת 30 ירושלמית מלידה (מלבד עריקות קצרה בתל אביב לצורך לימודים).
אני מורה לספרות ומחנכת זו השנה השלישית בתיכון הגמנסיה העברית. וגם לסבית.

כשלמדתי בתיכון, לא היו סביבי הרבה "כאלה", לא הכרתי לסביות משכבת הגיל שלי, מבוגרות בית הספר וגם לא מצוות המורות. היום אני רואה איך הזהות שלי, משתלבת באופן חלק והרמוני עם מי שאני כמורה, עובדת היותי לסבית אינה מוסתרת, היא גלויה ובאה לידי ביטוי בכל צעד ומילה שלי כמורה.

במהלך התואר שלי בסמינר הקיבוצים הקמתי יחד עם עוד מספר חברים את "התא הגאה" הראשון במכללה. הרגשנו שקיים צורך לדבר על קהילת הלהט"ב במערכת החינוך. הבנו שצריך לתת קול לכל תלמיד באשר הוא, עם כל רגשותיו ומאפייניו המיוחדים והנפלאים, גם לתלמידים הלהט"בים. הבנו שאנחנו כאנשי חינוך שאחראים על ביטחונם ורווחתן האישית של התלמידות והתלמידים בבית הספר צריכים להכיר את המורכבות ואת הצרכים של התלמידים הלהט"בים- הבושה, ההשתקה, המורכבות שיכולה לעלות בבית ובספסל הלימודים. הרגשנו שאנחנו כמורים להט"בים יכולים לשאת את הדגל הזה – וקודם כל במסגרת ההכשרה שלנו כמורים.

כשהגעתי לגמנסיה, הגעתי כמו שאני – הדר, בת 27, תל אביבית לשעבר וגם לסבית שחיה עם חן בת הזוג שלה. אף פעם לא הרגשתי שאני צריכה להסתיר את הזהות שלי. לפעמים הרגשתי שהיא לא רלוונטית (לטוב ולרע), ולפעמים הרגשתי צורך להשמיע אותה. בתור חברת צוות בחדר מורים מגוון מאוד, מצאתי מגוון דעות, מחשבות רגשות ואמירות. תמיד מקבלות בפן האישי, לפעמים מורכבות יותר בפן החברתי. לעיתים מצאתי את עצמי פתאום נושאת את אותו הדגל מהתא הגאה בסמינר הקיבוצים, והוא גדול וכבד. הוא נושא עימו קהילה שלמה, והוא נושא עימו גם את התלמידים והתלמידות שכל אחד מהמורים בחדר המורים שלי יכול לפגוש בכיתה.

הרגשתי צורך שוב להשמיע את קולם של התלמידים והתלמידות שאולי לא ישמיעו את קולם בעצמם, הרגשתי צורך לכוון את הקשב והלב של המורים לרגישות קצת אחרת, גם קצת בשבילי. הפעם הראשונה בה הרגשתי שבית הספר נושא את הדגל ביחד איתי הייתה כשהחליטו לתלות את דגל הגאווה בכניסה לבית הספר עם תחילת חודש הגאווה. תחושת השייכות שהרגשתי בבית הספר, אמרתי לעצמי, לא משתווה אפילו לתחושות השייכות והגאווה אותן ירגישו תלמיד ותלמידה בכניסה לבית הספר.

השנה אני מרגישה איך זהותי כלהט"בית משתלבת באופן מלא עם האופי שלי כמורה. היא לא מוסתרת אלא באה לידי ביטוי בכל שלב בדרך. לאט לאט אני גם רואה איך היותי גלויה בפני התלמידים והתלמידות מאפשר להן לגשת ולחפש אוזן קשבת, וכשהם ניגשים אני קשובה, מקבלת ומייעצת. אני מאפשרת להם לתהות ולהיות מבולבלים, לשאול שאלות ולקבל מידע כל עוד הן מכבדות את המרחב הפרטי שלי. אני מקווה שאני מצליחה להיות דוגמא אישית לתלמידות ולתלמידים שלי בכל צעד שאני עושה בכיתה ובמסדרון, בין אם בנייר שאני משליכה לפח, ובין אם בראיית עולם מקבלת ומכילה.

כדי ליצור מקום בטוח לתלמידים להט"בים לא צריך להיות מורים גאים בבית הספר. האפשרות למרחב לשאילת שאלות ובלבול, לקבלת מידע אמין ואחראי, וגם למרחב פתוח שהוא מכיל, אוהב ומקבל צריכה להיות המשימה המשותפת של כולנו.

ארגונים להט"בים מקצועיים אליהם אפשר לפנות:

בית דרור – בית מחסה לנוער שגורש מהבית, והגג הורוד – בית מחסה לצעירים שגורשו מהבית.
מעברים ופרויקט גילה – עמותות התומכות בטרנסג'נדרים.
איגי – תנועת נוער להט"בית.
חוש"ן – גוף הסברה וחינוך להט"בי.
הבית הפתוח – הארגון הגאה הירושלמי.
האגודה למען הלהט"ב – ארגון בפריסה ארצית.
בת-קולחברותא ושב"ל – ארגונים להט"בים דתיים.
תהל"ה – ארגון הורים לילדים להט"בים.

כל מה שצריך לדעת על חינוך חוץ ירושלמי | אסנת בבלי, מובילת תחום הקיימות במנח"י