איך מעצבים זכרונות משמעותיים ואיזה זיכרון ברצוננו לשמר? מזמינים אתכם להניח לקלישאות ולהקדיש לימים האלו חשיבה מחודשת. 

השבוע בניוזלטר: ימים מעצבים זכרונות

שלומית נעים נאור במחשבות על זיכרון | השפ"ח בתשומת לב מיוחדת לגילאי היסודי | מזיכרון לתודה בית פרת מציעים מסגור אחר בסטודיו של ביתא מתכוננים ליום הזיכרון | בית ספר עופרים במרחב זיכרון ייחודי | נשות החינוך שלנו הן מורות שכולות | בפינה הדיגיטלית מעצבים זכרונות | ובמה בוער: רפורמת החינוך החדשה.

סוף שבוע נעים ושבת שלום ממינהל חינוך ירושלים!

ימי הזיכרון הם ימים טעונים. 

הם עמוסים ומורכבים רגשית. הם מאלצים אותנו להתמודד עם כאב, אובדן ושכול, וכאנשי חינוך, גם לדבר על הנושאים הכל כך לא פשוטים האלו עם התלמידים שלנו. 

לצד המורכבות הרגשית, הימים האלו מביאים איתם גם מורכבות ערכית ואידיאולוגית שמקורן במתח שבין האתוסים הלאומיים השונים.

לצד אפשרויות הזיכרון המוכרות שמורכבות מהטקסים שכולנו מכירים, אנחנו מציעות אפשרויות לצאת מהרוטינה הקבועה, להציף בצורה חדשה את השאלות הגדולות שמסתתרות בעומק, ולנסות למצוא משמעות ורלונטיוּת מדויקות יותר מבחינה רגשית וערכית.

בניוזלטר הזה בחרנו להציף מעט מהמורכבות שהימים האלו מזמנים, ולהציע מספר כיוונים להתמודד איתה בכיתות ובבתי הספר.

ולסיום, מילותיו של יהודה עמיחי שאומרות הכל:

וְאֵיךְ עוֹמְדִים בְּטֶקֶס זִכָּרוֹן? זְקוּפִים אוֹ כְּפוּפִים / מְתוּחִים כָּאֹהֶל אוֹ בְּרִשּׁוּל שֶׁל אָבֵל, / רֹאשׁ מֻשְׁפָּל כְּאַשְׁמִים אוֹ רֹאשׁ מוּרָם בְּהַפְגָּנָה נֶגֶד הַמָּוֶת, / עֵינַיִם פְּעוּרוֹת וּקְפוּאוֹת כְּעֵינֵי הַמֵּתִים / אוֹ עֵינַיִם עֲצוּמוֹת, לִרְאוֹת כּוֹכָבִים בִּפְנִים, / וּמָה הַשָּׁעָה הַטּוֹבָה לִזְכֹּר? בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם / כְּשֶׁהַצֵּל חָבוּי מִתַּחַת רַגְלֵינוּ, אוֹ בֵּין הָעַרְבַּיִם / כְּשֶׁהַצֵּל מִתְאָרֵךְ כְּגַעְגּוּעִים / שֶׁאֵין לָהֶם רֵאשִׁית וְלֹא תַּכְלִית, כְּמוֹ אֱלֹהִים?

בתקווה לימים של זכרונות מצמיחים.

סוף שבוע נעים ושבת של שלום.

רוצים לומר לנו משהו? כאן מגיבים לנו:
מחשבות לקראת ימי הזיכרון | שלומית נעים נאור

ימי הזיכרון הבאים עלינו מזמנים לנו אפשרות לבחון מהו זיכרון, וכיצד עיצובו משרת מערכת ערכית כזאת או אחרת. פירוק והרכבה מחודשת של הזיכרון תעזור לנו להשאיר את הקלישאות מאחור ולהפוך אותו למשמעותי ורלוונטי יותר.

מהו זיכרון? נתחיל בהגדרה מילונית:

זִכָּרוֹן, זיכרון

שֵׁם עֶצֶם – זָכָר

    1. הַכּשֶׁר לִזְכֹּר דְּבָרִים וּלְשָׁמְרָם בַּמּוֹחַ: הַתַּלְמִיד הִצְטַיֵּן בְּזִכָּרוֹן טוֹב. זִכְרוֹנוֹ שֶׁל הַזָּקֵן נֶחְלַשׁ.

    2. זֵכֶר, מַזְכֶּרֶת. "וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה'"  

(מילון אוקספורד)

ומהו יום הזיכרון? 

נמשיך לויקיפדיה: (אני ממליצה לקרוא את הערך המלא)

יום הזיכרון לחלְלי מערְכות ישראל וּלחללי פעולות האיבה, המכונה בקיצור גם "יום הזיכרון", הוא יום זיכרון לאומי במדינת ישראל להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה לאורך כל שנות היישוב החדש בארץ ישראלמועד זה חל בתאריך ד' באייר, יום לפני יום העצמאות, באופן שנועד, על פי ההשקפה הרווחת, להזכיר את מחיר הקמת המדינה ושמירת קיומה.

החל משנת 1951 שימש יום זה להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל, ובשנת 1963 נקבע ייעודו זה בחוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצה"ל. בשנת 1998 החליטה ממשלת ישראל להוסיף ליום הזיכרון את הנצחת חללי פעולות האיבה.

ההגדרה מויקפדיה, מאפשרת בעצמה הזדמנות לשיח ודיון עם תלמידים תוך העמקה בעובדות היבשות והזדמנות לא לראות אותם כמובנים מאליהם. כך לדוגמא ניתן לדון בשאלות:

  • מה זוכרים?

  • מה חשיבות התאריך ד' באייר תש"ח?

  • מה משמעות ההוספות השונות שניתנו ליום הזיכרון לאורך השנים? איזה משמעות הן נותנות ליום?

כבר מקריאה קצרה של ההגדרה המילונית והערך בויקיפדיה עולה מתח מסוים. האם זיכרון הוא יכולת, כושר מסוים, או פעולה של יצירה חיה. האם תפקידו של יום הזיכרון הוא לפתח את היכולת – למשל מנסים ללמוד ולזכור כמה שיותר נופלים? או מייצרים מזכרת, זכר, דבר מה שיזכיר לנו את שברצוננו לזכור?  

לפי ההגדרה השנייה, ביום הזיכרון עלינו לייצר ולעצב זיכרון – כתרבות חומרית או כתרבות שאינה חומרית, בעולם. בהתאם לכך, כדאי לחשוב איך יום הזיכרון בבית ספר הופך לפעולה של הנצחה, של יצירת מזכרת. טקס יכול להיות פלטפורמה לזכירה (על פי ההגדרה הראשונה, למשל – הקראת שמות נופלים רבים ככל שניתן) אך הוא יכול להיות גם פלטפורמה להנצחה וליצירת מזכרת, טקס שמועבר משכבה בוגרת לשכבה צעירה.

זאב ז'בוטינסקי קבע כי האדם נבדל מן הבהמה בטקס, אנו כבני אנוש מתייחדים לא רק בצער על מות אדם אחר, אלא אף בקביעת הטקסים לזיכרון והנצחה.

כדי שטקס יהיה משמעותי, גם אותו כדאי לפרק כך שנוכל לבחור איך להרכיב אותו מחדש. ניתן לפרק יחד עם התלמידים מהם רכיבי טקס יום הזיכרון. אפשר לחלק את הכיתה לקבוצות ולתת להם פתקיות ולבקש מהם לרשום את כל הרכיבים, מה נראה להם שיהיה נכון הסדר, ואחר כך, אחרי שיש מבנה, אפשר להתחיל לחשוב על תוכן. 

(בנק רכיבים לדוגמא:  יזכור, אל מלא רחמים, צפירה, פרק תהילים, קטע הקראה, זיכרון אישי, שירים שכתבו נופלים, תפילה לשלום המדינה, המחזה של קרב, שיר,  קריאת שמות בוגרים שנפלו, הורים  שכולים, מצגת תמונות וכו')

אחד המאפיינים המרכזיים של טקסי יום הזיכרון הוא פס הקול המוזיקלי של יום הזיכרון והשינויים שחלו בו. אני מציעה לנו להתבונן על מטריקס זה ולנסות לבדוק כיצד שירי יום הזיכרון מתקופות שונות מתממקמות בו במתח שבין האישי לכללי ובין האתוסים המשתנים. 

נדמיין גרף שבו ציר ה-Y הוא המתח שבין זיכרון אישי לזיכרון כללי, וציר ה-X שמבטא את המתח שבין אתוס הגבורה לאתוס של "אנטי גבורה". היכן השיר "אליפלט" ממוקם על הגרף? היכן "בלדה לחובש"? היכן "אחי הצעיר יהודה", "אנחנו שנינו מאותו הכפר", "הבטחתם יונה"? מהם שירי הזכרון מהשנים האחרונות? היכן הם ממוקמים?

בעבר הזיכרון היה כללי, והעמיד במרכזו את הגיבור, וברבות השנים ועם השינויים באופי יום הזיכרון ואת מי ומה זוכרים השתנו הדמויות המרכזיות ואופני הזיכרון. ניתן לדון עם התלמידים על ההבדלים ועל מה לדעתם הם מעידים. חשוב להבין שהנושאים הללו עלולים לעלות שאלות רבות אצל התלמידים, ולכן כדאי גם לסמן את "מגרש החניה" ולרשום שאלות שאולי לא נענה עליהם בשיעור הקרוב, שאלות אפשריות למשל: האם משנה כיצד הם מתו? מי קובע מי גיבור? אלו שאלות שמעסיקות בוודאי גם אותנו. 

בתפילה לשלום, שלומית.

שלומית נעים נאור, מלווה פדגוגית של בתי ספר מטעם מנח"י, משוררת ואשת חינוך, היא בת למשפחה שכולה.

תיווך ימי הזיכרון לתלמידים בביה"ס היסודי | צוות התמודדות עם אובדן, שפ"ח

ימי הזיכרון מזמנים מפגש ישיר עם מושגים ורעיונות שעלולים לעורר שאלות ופחדים אצל ילדים. הילדים שומעים את המושגים "מוות", "נפל חלל", "קורבנות השואה" ופעמים רבות אינם מבינים את המשמעות שלהם. הם נוטים להשלים מדמיונם הפורה מידע שחסר להם, לרוב באופן שמגביר את הפחדים שלהם. מה התפקיד שלנו בתוך המורכבות הרגשית של הימים האלו? שפ"ח מנח"י עם מספר נקודות חשובות שכדאי לשים לב אליהם.

עשרת ימי תודה | בית פרת - מדרשה הישראלית

לעיתים אנחנו עומדים נבוכים מול ימי הזיכרון ותוהים אלו ערכים ניתן ללמוד מהימים האלו? עם אלו תחושות אנחנו רוצים שהתלמידים יצאו מימים שטומנים בתוכם כל כך הרבה מורכבות וכאב? בית פרת ביוזמת "עשרת ימי תודה" ניסתה לתת מענה בדיוק למבוכה הזו, ומזמינה להקדיש את הימים האלו לזמן של תודה. סקרנים לשמוע עוד?  

כותרת 7
הסטודיו של ביתא | פנים. יום. זיכרון.

לפני פסח נפגשנו ב"סטודיו של ביתא" כדי להתכונן לימי הזיכרון. עברנו סדנה משותפת על פרויקט "פנים. יום. זיכרון" עם בית אביחי במהלכה נחשפנו לפרויקט ואפשרויות שונות לשיח על יום הזיכרון מתוך סרטוני האנימציה של פרויקט ההנצחה הייחודי שיצרו. מוזמנים לקרוא על הפרויקט באתר ולהעזר בו לבניית תכנים לקראת יום הזיכרון.

מפגשים אחרונים לסטודיו של ביתא | חודש מאי בסימן כוחות על
כותרת 3
בית ספר עופרים | מרחב זיכרון אחר

איך יוצאים מהטקס הקלישאתי והופכים את הזיכרון לחי ורלוונטי יותר? בית ספר עופרים כבר שנה שנייה יצרו מרחב זיכרון קצת אחר, שממשיך את הפדגוגיה החדשנית של בית הספר גם בימי הזיכרון.

תקופת הקורונה הייתה מאתגרת אך יחד עם זאת אפשרה לנו התפתחות וצמיחה בתחום הפדגוגי. בשנה שעברה לא היה ניתן לקיים התכנסות בית ספרית רבת משתתפים לטקס, הכיתות היו בקפסולות והתלבטנו כיצד ליצור חיבור ומשמעות ליום השואה.

הקורונה נתנה לנו הזדמנות לחשוב אחרת, מחוץ לקופסא בחרנו להתחבר לפדגוגיה הבית ספרית שהיא למידה דיפרנציאלית, מרובת אינטליגנציות, בחירה ומרחבי למידה ולבנות בשיתוף עם התלמידים מרחב זיכרון בנושא השואה. בעקבות ההצלחה הגדולה החלטנו להמשיך וליצור מרחב דומה גם השנה. 

מטרת העל שלנו הייתה חיבור הילדים לנושא השואה ממקום שרלוונטי עבורם תוך שימוש באינטליגנציות מעולם התוכן שלהם ובכך ליצור חיבור והמשגה לנושאים שרחוקים מעולמם. מטרה נוספת בבניית מרחב זיכרון היא ההבנה שהילדים זקוקים ללמידה משמעותית ופעילה. הטקסים, יצרו לעיתים ריחוק וחוסר יכולת שלהם להתמודד עם הסיטואציה של השתתפות בטקס.

יצרנו חיבורים ושיתופי פעולה בין צוותים בתוך בית הספר. רכזת פדגוגית, רכזת  חדשנות ומרחבי למידה, רכזת חברתית, מורה לאומנות ומורה שמובילה את המרחב ביחד עם כיתתה. בחשיבה משותפת בחרנו נושא בית ספרי, נושא שיש בו תקווה ומסר חיובי של צמיחה ותקומה ומתקשר בהלימה עם הערכים הבית ספריים. שנה שעברה הנושא הנבחר היה "חסידי אומות עולם".

במרחב הזיכרון הקמנו שלושה מרחבים שכל אחד מהם עסק בסיפור שונה של "חסיד/ה מאומות העולם". העבודה במרחבים הייתה דרך מתודות למידה שונות, לדוגמא: פודקאסט, סטורי, כתיבה, צפיה בסרטון. בסיום העבודה במרחב נתנו לילדים הזדמנות לרפלקציה כדי לעבד את החוויה.

הפעלת המרחב נעשתה על ידי תלמידי הכיתה האחראים על המרחב. כהכנה לפעילות במרחב הזיכרון עצמו, כל כיתה למדה רקע ומושגים נדרשים על מנת להבין ולחוות את המרחב באופן מיטבי. כמו כן דאגנו שתהיה התאמה ודיפרנציאליות בין שכבות הגיל בכך שהמרחב היה מחולק למרחבים שונים ומגוונים.

בעקבות ההצלחה הגדולה בשנה שעברה החלטנו גם השנה ליצור מרחב זיכרון של יום השואה. השנה בחרנו בנושא "התמודדות הילדים בתקופת השואה" נושא שמדבר את עולמם של הילדים. החדר בנוי באותו קונספט של מרחבי למידה, ריבוי אינטליגנציות, דיפרנציאליות ובחירה.

בחרנו סיפורים של ילדים שנאלצו להתמודד עם קשיים שונים כמו חוסר במשחקים, חוסר באוכל, פרידה מהמקום המוכר ועוד. יצרנו מרחב ובו סיפורים שונים ומשימות מגוונות, תוך דגש על רלוונטיות לעולם הילדים, גילוי הכוחות פנימיים שהיו באותם ילדים, התקווה שהניעה אותם. דאגנו לשלב סיפורים של ילדים ששרדו וחלקם גם עלו לא"י. 

החדר מורכב מארבעה מרחבים. המרחב הראשון, מאפשר לילדים להתנסות ביצירת משחקים מהטבע בדומה לילדים שחיו בעבר. במרחב השני, תלמידי הכיתה המפעילה מספרים וממחישים את הסיפור ה"מגירה השלישית של סבא". במרחב השלישי, התלמידים לומדים על משחקי הילדים בתוך הגטאות בזמן השואה תוך סריקת המשימות באופן דיגיטלי על ידי ברקוד. במרחב הרביעי התלמידים צופים בסיפורו של שמחה הולצברג על התמודדותו כילד בזמן השואה, עלייתו לארץ ישראל וסיפור חייו בארץ. לאחר מעבר בכל המרחבים, התלמידים חוזרים למרחב הראשון ובו מתקיימת רפלקציה כללית הכוללת נתינת מקום לתחושות ולמסר של תקווה והמשכיות.

אפרת ולנסי- מנהלת בית הספר, הילה חלואני- סגנית בית ספר ורכזת פדגוגית, מירי  עטר- רכזת חדשנות ומרחבי למידה, לב שחר- רכזת חברתית, ודינה בייקר- מחנכת כיתה ו.

אשת

איך מתמודדים עם שכול של תלמידים ובוגרים? את פינת איש החינוך שלנו השבוע בחרנו להקדיש השבוע למורים-שכולים. תמר קריגר ערמוני, מורה בתיכון הימלפרב בטקסט קצר שכתבה לפני מספר שנים, ופודקאסט "חדר מורים" שמוקדש כולו לנושא.

הערת שוליים בעניין מורים שכּוּלים | תמר קריגר ערמוני

מבקשת להזכיר את אלו שקוברים וקוברים וקוברים ואין להם עמותה או איגוד, כנסים וימים של ביחד.

רק רשימת תלמידים הולכת ומתארכת, זולגת מתוך תמונת המחזור אל לוחות הזכרון.

להיות מורה שכולה בבית ספר שכולו בנים –

לזכור איך הפטיר אֵי מי,  אֵי שם בתום מסיבת הסיום של השמיניסטים: "אז ניפגש בהר הרצל" ולממש את ההכרזה הצינית הזו X פעמים יותר מדי.

להיכנס בראשון לספטמבר לכיתה ולהיזכר שכאן ישב ערן וכאן ישב איתן…רוחם מרחפת בחלל החדר, אך הפנים שמולי הן פנים אחרות, חדשות.

ובראש ההרהור הבלתי נמנע והבלתי נסבל בה בעת:" מי יחיה ומי ימות מי בקיצו ומי לא בקיצו…" כל פעם מחדש.

להיכנס לבית המדרש שהוא אולם ההתכנסויות הבית ספרי ,לעמוד בין שני עמודי האבן- כל אחד מהם מרוצף בלוחיות נחושת עם השמות שמות שמות… ולדעת שאך לפני שנתיים,שנה, עשר- היו חלק מן השמות כתובים בעט, ביומן שלי.

והחיבורים שאני שומרת.

והפנים המחייכות אלי מתמונות המחזור במסדרון כל יום…בכל יום.

וברדיו מודיעים שחייל נהרג ותיכף הדריכות האיומה הזו: מירושלים? ואולי משלנו?

ולפעמים כן. משלנו.

ותלמידים שמתו בשדה הקטל הכבישי? ומי שהוכרעו בידי הגוף הבוגד?

תמיד בסיום יב אני נפרדת מן התלמידים שלי: "שלום, התלמידים הולכים ורק המורים נשארים".

רק המורים.

ואין לי שורת סיום מתאימה.

פסח, תש"ע, אפריל 2010

מורים וזוכרים | פודקאסט "חדר מורים"
הפינה הדיגיטלית (1)
מייצרים זכרונות בכלים דיגיטליים

בואו להיות אריות בכיתה!

ימי הזיכרון והעצמאות הם זמן חשוב לאפשר לתלמידים לבטא ידע, רגשות ומחשבות בדרכים שונות ועדכניות. כלים דיגיטליים שונים יכולים לאפשר ביטוי ויצירת זיכרונות בדרך ייחודית ושיתופית.

בנוסף, כלי היצירה הדיגיטליים מאפשרים יצירה משותפת, שימור תוצרים והעברה קלה להורים.

מזמינות אתכם ליצור זכרונות יחד עם התלמידים שלכם באחד מהכלים הדיגיטליים המצורפים!

השבוע ביום שלישי, שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא ביטון הכריזה בשידור חי על עיקרי הרפורמה החדשה שמתוכננת במקצועות היסטוריה, אזרחות, תנ"ך וספרות. פספסתם? צפו בהקלטת השידור.

הרפורמה מעלה חששות ואתגרים רבים ולצידם גם הזדמנויות ותקוות. 

אנחנו מזמינים אתכם, אנשי החינוך בעל יסודי, החוששים והמאמינים, לגלות איתנו יחד את ההזדמנויות שבשינוי, בכנס משותף שיתקיים במהלך שבוע החינוך הירושלמי. שמרו את התאריך!