מהם הדגשים שאנחנו שואפים לשנות בתהליכי הוראה-למידה במרכז איפכא?
המורה נדרשת יותר להנחייה וליווי, שיקוף, מנטורינג אישי וקבוצתי, הצבת יעדים אישיים ולא רק כיתתיים, הקניית מיומנויות ודיוק הרלוונטיות.
התלמיד הופך להיות אקטיבי בתהליך הלמידה שלו, עצמאי יותר בבחירה ובביצוע המשימות. הוא מתנסה בשיח רפלקטיבי מול המורה, חבריו לקבוצה וגם מול עצמו. הוא לומד להכיר את החוזקות והחולשות שלו, והוא שותף פעיל בהצבת היעדים האישיים שלו להתקדמות בתחום הרגשי, החברתי, הלימודי והערכי.
אל תוך תהליך ההערכה הדיאלוגית רצוי לצרף את הורי התלמיד בצמתים המתאימים לכך, להזמין אותם להיות שותפים, כמו גם כל מבוגר משמעותי בחייו, ובכך להשלים את הראייה ההוליסטית של הילד/ה, שתסייע להם במסע ההתפתחות.
הדרך לדיאלוג דורשת מאיתנו כמחנכים השקעה רבה של זמן, התבוננות, הקשבה כנה ויכולת לזקק נקודות משמעותיות לשיח עם התלמיד/ה, אך לפני הכל עלינו להכשיר את הקרקע, שתאפשר דיאלוג אמיתי. הדיאלוג הוא כלי להובלת תהליכים חינוכיים, אך כדי להגיע אליו, עלינו להגדיר אותו כמטרה. דיאלוג הוא שפה, הוא מיומנות לחיים, אנחנו רוצים לראות את הילדים מקיימים שיח מכבד ואותנטי עם הסובבים אותם ועם עצמם, רוצים לגדל אותם להיות אזרחים היודעים לשוחח, לקיים דיון, להקשיב, וגם להתווכח מתוך מקום של כבוד ואמפתיה לעומד מולם. תחילה עלינו ללמוד את השפה בעצמנו, להוות דוגמה עבורם באופי השיח המתנהל בינינו המבוגרים, ובהדרגה לשזור את השיח כחלק בלתי נפרד מההתנהלות היומיומית שלנו, כדי להגיע אל רגעים מכוננים של שיח מלב אל לב.

נכון, כדי שכל זה יקרה צריך עוד זמן ביום… איך עושים את זה? בעזרת סדירויות!
בוחרים להעלות את זה לראש סדר העדיפויות ומקדישים זמן בתוך מערכת השעות.
זמן לשיח מורה-תלמיד, זמן לשיח קבוצתי, זמן לרפלקציה בתום משימה אישית/קבוצתית, זמן לכתיבה, חשיבה והתבוננות על התמודדויות נקודתיות לצד תהליכים ארוכים.
איפה קונים זמן כזה? מעיזים לקחת צעד אחורה, לזוז מעט מהפרונט.
זמן בו הלומדים פועלים באופן עצמאי בתהליכי הלמידה (באופן אישי או קבוצתי) מפנה זמן למורה לתצפית, תיווך, הנחייה, שיקוף עדין, שיחה קצרה.
לעומת זאת, שיחות עומק ארוכות, דורשות מקום אחר, שקט, בטוח ומאפשר. לכך יש לשריין זמנים קבועים במערכת ומקום מתאים במרחב הבית ספרי.

אצלנו במרכז חדשנות איפכא, התלמידים והמורים מתנסים בתהליכים מבוססי מיומנויות. על מנת להגיע לתהליכי הערכה מבוססי דיאלוג, אנחנו מחוייבים להתחיל את הדיאלוג כבר בראשית התהליך.
אנחנו כרכזות פדגוגיות נמצאות בדיאלוג עם המורה, מתחילות בחשיבה משותפת בה היא מגדירה לעצמה מטרות, מיומנויות אשר חשוב לה לפתח ולתרגל עם תלמידיה בתחום החברתי, הרגשי והקוגנטיבי, מטרות ברמת התוכן הלימודי, חיפוש ודיוק הרלוונטיות לאורך התהליך.
המורה מצידה מקיימת את הדיאלוג מול התלמידים. התלמידים לומדים להכיר את עצמם, ומתחלקים למשימות בהתאם לתחומי החוזק ותחומי העניין שלהם. המורה משקפת להם מתחילת הדרך את המטרות שלה, אנו בונות יחד מחוון בהתאם וכך הילדים יודעים מראש מה מצופה מהם, איפה יש מקום לבחירה וביטוי אישי, איפה הם נדרשים לרכישת ידע ומהם המיומנויות אותן נתרגל בשיעורים.
את המיומנויות אנו מפרקים יחד עם המורה להתנהגויות המצופות שהייתה רוצה לראות בשיעור וכך המחוון ברור יותר לתלמידים.

אחד הכלים שבנינו לתהליכי ההנחייה של המורות הוא ה'פיצה'- גלגל שיח (כלי משחקי לתהליכים רפלקטיביים). פיצה אחת ניתנת לקבוצת תלמידים בתחילתו של תהליך ומטרתה לאפשר היכרות מעמיקה יותר של חברי הקבוצה ואפיון של הכישורים השונים ותחומי החוזק של כל אחד ואחת. המורה מצטרפת לסיכום תוצאות המשחק- בהתאם לאייקונים שצברו במהלך המשחק תוך מענה על השאלות, המורה מקריאה את הכוחות המאפיינים כל אייקון ונוצר שיח סביב חוזקות אשר בעקבותיו יכולים הילדים לבחור את אופן חלוקת התפקידים בקבוצה באופן מושכל ומותאם יותר ליכולות שלהם.
ה'פיצה' השנייה היא פיצה מונחית על ידי המורה ומזמנת שאלות רפלקטיביות על תהליך העבודה הקבוצתי, על האחריות האישית והקבוצתית, התמודדויות חברתיות שעלו, וסטטוס ההתקדמות של כל אחד ואחת ביחס למשימה שקיבלו.
מעבר לפיצות, המורה עוברת לאורך הפעילות בין הקבוצות, מתווכת ומנחה בהתאם לצרכים שעולים.

הדיאלוג נמשך לאורך כל התהליך בצמתים שונות לבחירתה של המורה המובילה את התהליך. לסיכום, התלמידים מציגים את התוצרים, מקבלים משוב מחבריהם ומהמורה, וכן ממשבים את עצמם. לצד הביצוע הסופי ישנו תלקיט שנבנה מהרפלקציות (חלקן בנויות בטופס מקוון) ותיעוד השיח המתמשך.

לסיום, אשתף באנקדוטה מהשבוע האחרון- פעילות ODT במרחב החדש שלנו ללמידה חוץ כיתתית:
בטיפוס על מתקן הנקרא "סולם ענקים" שאלו הבנות (כיתה ח', ביה"ס טדי קולק), איך נדע שהצלחנו במשימה? התשובה שהן קיבלו הייתה
"כל אחת תגדיר לעצמה מה ייחשב כהצלחה: רק ללבוש את הרתמה? להישאר למטה ולאבטח את מי שמטפסת? לעלות שלב אחד? להגיע עד למעלה? להצליח להושיט יד לחברה שאיתי? לתמוך ולייצב את הסולם עבור חברותיי?" הצבת יעדים, כל אחת ביחס לעצמה, כל אחד ביחס לעצמו. בין אם אנחנו תלמידים, מורים, הורים, אנשי מקצוע או כל אדם שנמצא בדיאלוג עם עצמו ורוצה להתקדם.

כדי לחשוב מחדש על תהליך ההערכה בבית הספר, בנינו ערכה משחקית המזמנת שאלות חשיבה שיאפשרו לכם לבחון ולהגדיר יחד בצוות-
1. מה חשוב לכם להעריך? ידע/ביצוע/מיומנויות/ערכים/התנהגות/תוצרים.
2. מתי תרצו לקיים אירועי הערכה? לפני/תוך כדי/אחרי/מתמשך.
3. מי הם השותפים לתהליך ההערכה בכל שלב? תלמיד/ה/מורה/עמיתים/הורה.
4. איך, באיזה אופן נרצה להביע את ההערכה? שיחה/רפלקציה אישית וקבוצתית/משוב כתוב/ציון מספרי/תלקיט תיעוד לתהליך/אחר.
לאחר ההתנסות במשחק, נגיע לתהליך העיבוד של ההתנסות בעיצוב דרכי הערכה חדשות. נשאל את עצמנו:
– כיצד צורות שונות של הערכה ישפיעו על אופן ביצוע המשימות?
– אילו מטרות כל צורת הערכה מנסה להשיג?
– האם ישנן צורות הערכה שמתאימות יותר למשימות מסויימות ולא לאחרות?
– אילו צורות וסגנונות הערכה מתאימים לשינוי הפדגוגי ו/או הארגוני אליו נרצה לכוון?
– כיצד אירועי הערכה יכולים לכוון את תהליכי הלמידה וההוראה שנובעים מהשינוי וכיצד יש לעצב אירועי הערכה אלו כדי שיתמכו בשינוי?