גמישות-במציאות-משתנה (1)

 

חוסר הוודאות במציאות המשתנה מחייב אותנו לשנות גישה. להצליח לייצר שגרה שהיא גמישה, יצירתית ומשתנה תוך כדי תנועה.

אז אילו התאמות נעשו במערכת החינוך הירושלמית, ואיך זה עובד במסגרות שעושות זאת בשגרה?

 השבוע בניוזלטר:

אפרת מאיר ואנג'י ותד, המנהלת והסגנית של בית הספר הדו לשוני יד ביד, על סקרנות בתוך חוסר הוודאות | בי"ס הנרייטה סאלד על גמישות והתאמה שהובילו להצלחה | מירה קלף אסולין מבית הספר בביה"ח הדסה עין כרם היא אשת החינוך שלנו השבוע | טיפים של מקצוענים מבית הספר הוירטואלי "נט" – לומדים מרחוק בשגרה | ועל פתרונות מהמגזר העסקי, שנאלץ להתאים את עצמו וגילה שזה דווקא לא נורא

סופשבוע נעים ושבת שלום מביתא מחנכים! 

#חדשנות_שצומחת_מהשטח

סקרנות בתוך חוסר וודאות | إفرات مئير، مديرة المدرسة. إنجي وتد ، نائبة.אפרת מאיר, מנהלת בי"ס הדו לשוני יד ביד ואנג'י ותד, סגנית

ليس هناك شك بأننا في فترة صعبة من عدم اليقين. وأن المسؤولية تجاه الصحة العامة ، إلى جانب التدابير التوجيهية المتغيرة باستمرار ، تجعل العمل معقدًا ومرهقًا. في الوقت نفسه ، نجد أن هذه فترة مثيرة للاهتمام بشكل غير عادي.

אין ספק שאנחנו בתקופה קשה של חוסר וודאות; האחריות לבריאות ציבור ביחד עם הנחיות שמשתנות תדיר, הופכות את העבודה למורכבת ומתישה. יחד עם זאת, אנחנו מוצאות שזו תקופה מעניינת בצורה בלתי רגילה;

זמן לשאול שאלות, לפתח רעיונות חדשים ולשנות כל אחת ואחד את דרכי העבודה שלנו. אנחנו פוגשות את הצוות ברגע יצירתי ואמיץ, של רצון גדול להצליח ולייצר לתלמידים שלנו משהו שהוא גם ישים וגם איכותי. יש בנו סקרנות גדולה לגבי השנה הקרובה. גם הטעויות שיהיו בדרך הן חלק מרכזי מהתהליך ומלמידת המצב, ואת זה אנחנו לוקחות בחשבון כדי לאפשר זמן ומרחב לתקן ולשפר. 

קשה, מורכב, אבל מאוד מאוד מעניין ומסעיר. וכל זאת ביחד עם צוות מחוייב ונפלא, יהודי ערבי, בתיכון יד ביד.

إذ نجد الوقت لطرح الأسئلة ، وتطوير أفكار جديدة وتغيير كل طريقة من طرق العمل لدينا.  نجد أنفسنا مع الطاقم في أوقات إبداعية وجريئة ، ولديهم رغبة كبيرة في النجاح وإنتاج شيء قابل للتطبيق وذو جودة لطلابنا . لدينا فضول كبير حول العام المقبل. أمّا الأخطاء الّتي يمكن أن تكون في الطريق هي أيضًا جزء أساسي من السيرورة ومن تعلّم الموقف ، ونحن نأخذ هذا بعين الاعتبار لإتاحة الوقت والمساحة للتصحيح والتحسين.

 صعب ، معقد ، ولكنه مهم جدًا ومثير للغاية.  وكل هذا مع طاقم ملتزم ورائع ، يهوديّ عربيّ ، في المدرسة الثانوية يداً بيد

גמישות במגזר העסקי | דפנה קוסידוי, ארגון "קוואטרו"

אז איך הארגונים המובילים בעולם מתמודדים עם השגרה החדשה?

לצד כל הקלישאות שמקבלות משנה תוקף בעקבות הקורונה, כמו למשל: "להוציא לימון מהלימונדה" או "בכל משבר טמונה הזדמנות", יש קלישאה אחת שכנראה אף אחד לא יוכל להשתמש בה בזמן הקרוב והיא: "Business as Usual" כי הרי אין ארגון שלא נדרש להתאים את עצמו, בצורה כזו או אחרת, למציאות החדשה. 

כך מתמודדים התאגידים הגדולים עם משבר הקורונה:

נתחיל מהבייסיק:

עובדים מהבית!

ברובם המכריע של הארגונים עובדים עברו, במתכונת מלאה או חלקית, לעבוד מהבית. חלקם נדרשו להתאים את התשתיות של מערכות המידע ואבטחת המידע, חלקם רכשו עבור העובדים מחשבים ניידים וכולם הטמיעו, או ליתר דיוק רק הגבירו את השימוש, במערכות לפגישות און ליין כמו Zoom, Teams, Webex, Skype ועוד.

מה לגבי פרקטיקות לניהול מרחוק?

מנכ"לים רבים דואגים לשלוח אחת לשבועיים ניוזלטר או סרטון קצר שבו הם מצלמים את עצמם נותנים עדכון עסקי כדי להשאיר את העובדים מחוברים ומעודכנים וכדי לייצר "וודאות בתוך האי וודאות".

בנוסף, כל העובדים מוזמנים ל All-Hands או Town-Hall, שזהו למעשה מפגש ארגוני וירטואלי של כלל העובדים והמנהלים ובו מציגים את העדכונים הרלוונטיים והחשובים ביותר ומאפשרים לעובדים לשאול כל מה שעל ליבם.

רב המנהלים קיבלו וובינרים וסדנאות און ליין כדי ללמוד איך לנהל ישיבות מרחוק, איך להגדיר יעדים מחדש, איך לעקוב אחר תפוקות של עובדים מרחוק ואיך לקיים שיחות אישיות עם עובדים בתכיפות גבוהה יותר כדי להשאיר אותם מחוברים ולשמר את המוטיבציה שלהם.

ארגונים רבים גם הטמיעו פלטפורמות דיגיטליות לניהול פרויקטים כדי לאפשר לעבודה השוטפת להמשיך להתבצע ביעילות וכדי לאפשר למידע להיות נגיש יותר לכולם בזמן אמת.

איך דואגים לעובדים בהיבט האישי?

במקום פינת הקפה או ארוחת הצהריים הקבועה עם הקולגות משתדלים בארגונים רבים לעשות "הפסקת קפה וירטואלית" או Happy Hour כדי לאפשר לעובדים שעה שבועית שבה הם נפגשים און ליין רק כדי לשתף בתחושות, אתגרים, הצלחות ועוד.

בשבועות הראשונים של הקורונה לא היה כמעט ארגון שלא שלח לעובדים שלו איזושהי מתנה מפנקת הביתה, החל מארוחת בוקר אישית, גלידות או עציץ ועד ערכה ביתית להכנת קוקטייל או כרית מסאז'.

יש ארגונים שפתחו את כרטיסי הסיבוס או התן ביס (להזמנת אוכל מסובסד) לשימוש גם למשלוחים ממסעדות עד הבית.

בארגונים רבים דאגו גם לילדים של העובדים והזמינו אותם לפעילויות משפחתיות כמו למשל מנוי לפעילויות דיגיטליות בנושא מדע, וובינר משפחתי על חשיבה יצירתית, סדנאות בישול און ליין או אימון כשר מרחוק לכל המשפחה.

ומה ברמת הביזנס?

צוותי ההנהלה הבכירה בכל ארגון הקדישו שעות רבות לישיבות וירטואליות כדי יחד לקבל החלטות דרמטיות ולפצח את המענה לשאלות קריטיות כמו למשל:

האם עלינו לקיים שינויים במבנה הארגוני ו/או בכוח האדם?

איך נוכל לצמצם עלויות ולהמשיך לייצר הכנסות?

אילו שינויים עלינו להטמיע במוצרים ו/או בשירותים שלנו?

אילו התאמות נדרשות להמשך תקשורת מול הלקוחות?

התשובות על השאלות האלו, ורבות נוספות, משתנות מאז פרוץ המשבר, לפעמים בקצב שבועי, והיכולת של הנהלות ועובדים להגיב במהירות ובגמישות הם ללא ספק אחד מהמפתחות להצלחה לא רק בלשרוד את הקורונה אלא גם באמת לצמוח בזכותו.

השבוע קיימנו שיחה פתוחה עם הרב מנדי סופר, מנהל בית הספר הוירטואלי העולמי "נט", על למידה מרחוק בשגרה:
בית הספר הנרייטה סאלד

לאחר החזרה מחופשת הפסח והסגר, לאחר הגל הראשון, התמודדו בבית הספר הניריטה סאלד עם אחד האתגרים הקלאסיים של שכבת כיתה ו: 'הבוגרים הצעירים' פשוט לא הגיעו. 

צוות המורים והמנהל מצאו דרך מקורית ויצירתית להתגבר על הבעיה. אלינור לוי, מחנכת השכבה, מספרת: "מצאנו את עצמנו בבעיה. תלמידים לא הגיעו. בשלב זה של השנה בזמנים רגילים שכבת ו פעילה במיוחד ועובדת על סיום השנה, על ספר מחזור, הצגה, מסיבת סיום ועוד. הרגשנו בתור מחנכות השכבה שיש לנו שתי אפשרויות, או שאנחנו מדרדרים למשבר הזה או שאנחנו מפצחים איך זה הופך להזדמנות עבורנו." 

"החלטנו שהפתרון יהיה להעביר את האחריות והכוח לידיים של הילדים, שהעשייה תהיה שלהם. אנחנו לא נחליט איך תראה סוף השנה אלא זה יהיה שלהם לגמרי. 

קראנו לפרויקט הזה ס.ו חברת הובלה, על שם המחזור שלהם בבית הספר. ציירנו משאית ושאלנו אותם מה חשוב להם שיהיה בה, לאן הם רוצים שהיא תיסע הם אמרו אנחנו רשמנו ומשם הכל התחיל. התחלנו במפגש זום שבו הסברנו להם את מה שעומד להתרחש, כבר שם נוצרו אנרגיות חיוביות וטובות של עשייה שלא ראינו קודם, שינינו בהתאם את תכנית הלימודים כך שהתלמידים מגיעים לפחות שעות כל יום, ובשעות האלו הם עובדים על הדברים שהם בחרו שיהיו בסיום השנה. בכל יום הוחלט שיהיה להם שעתיים עם מחנכת הכיתה שבה לומדים ושאר הזמן עבודה בקבוצות על פרויקט הסיום. בסוף כל יום התבצעה רפלקציה של מה הספקנו היום, מה היה יותר טוב ומה פחות כהכנה ליום שלמחרת. הם בחרו שישה דברים כמו ספר מחזור, חולצה, תיעוד של התהליך, סרטון ועוד, ועבדו על כך בקבוצות קבועות שהם בחרו, כאשר לכל קבוצה תוצר אחר.

בתחילת התהליך, הצבנו את הגבולות שכללו למשל שמירה על בטיחות וביטחון, ערכים שלא נוותר עליהם, חזון ומטרות, נהלי עבודה ומשאבים. זו הייתה המסגרת שאנחנו הצבנו להם ובתוכה היה להם חופש בחירה מלא לפעול. התלמידים קיבלו רשימה של משאבים שקיימים לרשותם בבית הספר, רשימה של חברי הצוות שהם יכולים להיעזר בהם ולוז מפגשים. בנוסף, עשינו ועדת על שמנתה נציג מכל כיתה והיו לה מגוון תפקידים, בינהם לוודא שכולם עושים בסוף היום רפלקציה. גם בתוך כל קבוצה הייתה חלוקה לתפקידים, יושב ראש, מזכיר, מתעד, איש קשר עם גורמים חיצוניים, כל קבוצה הגדירה לעצמה בעלי תפקידים בהתאם לצרכים שלה. 

התהליך היה מדהים, הסתכלנו על התלמידים מהצד ונדהמנו לגלות כמה משמעותי זה היה עבורם. ממצב שבו כמעט אף תלמיד לא מגיע למצב שבו כמעט כולם מגיעים, פעילים, יוזמים. בסוף התהליך עשינו הצגת תוצרים של כל קבוצה, היה טקס סיום שההורים ראו מרחוק, היה יום כיף, חולצת מחזור ועוד דברים שלא היו קורים אחרת. ראינו איך התלמידים מקבלים אחריות ומובילים. לבסוף זו הייתה הזדמנות חד פעמית שלא היינו מאפשרים ולא היינו מגלים את יכולות התלמידים אם לא היינו נקלעים לכך בעקבות הקורונה."

מירה קלף אסולין | בית הספר הניסויי בהדסה עין כרם

בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד,תואר שני במנהל חינוך ובוגרת אבני ראשה. מאבחנת כישורי למידה ומגשרת ניהול קונפליקטים.

כיום, בתפקיד סגנית מנהלת ביה"ס , רכזת כיתות מחלקת המטו-אונקולוגית ילדים ורכזת פדגוגית  בבית הספר הדסה לילדים מאושפזים.

"במסגרת התפקידים השונים שיש לי בבית הספר, אני רכזת כיתות מחלקת המטולוגיה-אונקולוגיה ילדים, ויחד עם הצוות החינוכי- טיפולי במחלקה, אנו נותנים מענה להרבה ילדים וילדות שנאלצים להתמודד עם מחלת הסרטן ולהישאר לתקופות ארוכות בבית החולים.

כשהתחלתי לעבוד בבית הספר הדסה  לילדים מאושפזים לפני כ- 10 שנים, מיד הבנתי שאני ניצבת בתוך מערכת שדורשת ממני "משהו אחר". הרי בית ספר בבית חולים הוא מקום דינאמי, תלמידים מתחלפים מידי יום, טווח גילאים רחב והלמידה מתרחשת בקבוצות רב תרבותיות שלומדות ביחד בכמה שפות בו זמנית ובמרחבים משתנים`"

מידי יום, אני נפגשת עם מצבים רבים בהם נדרשת ממני חשיבה יצירתית וגמישה הן בהתנהלות הארגונית והן בתכנים החינוכיים, הרוחניים, הרגשיים והפדגוגיים. אני נפגשת עם הרבה מצבי קצה הדורשים הכלה, חוסן ויכולת התמודדות במצבים מורכבים.

המודעות  לצרכים שעולים מהשטח הוא תמידי. למעשה, המשמעות היא שעלי לבחון את המצב מתי מתאים לפעול וכיצד והכל בהתאם למציאות המשתנה.

אפשר לומר שכל יום הוא יום אחר מקודמו. הסיטואציות היומיומיות שאנו  פוגשים בעבודתנו מול הילדים דורשות מאיתנו לפעול במהירות הן מחשבתית והן מעשית בהתאם למציאות שמוכתבת.

באחד הימים, קבעתי שיעור פרטני בנושא פיתוח אסטרטגיות למידה עם אחד מתלמידי במחלקה. כשהגעתי לחדרו ראיתי שהוא מאוד כאוב וחרד. הוא לא היה פנוי רגשית כי עמד לעבור פרוצדורה רפואית מורכבת שהדאיגה אותו. באותו הרגע הבנתי שהוא זקוק למענה אחר כי "המציאות מדברת אחרת". לא ויתרתי עליו ולא על המפגש איתו. שיניתי את תוכניתי והתחלתי להכין אותו להליך הרפואי שתוכנן עבורו. ניסיתי להקשיב לחששות ולפחדים, אך בו זמנית לצייד אותו בידע על מה שהולך להיות, כדי לחזק את תחושת השליטה שלו. ביחד עברנו על המושגים שרלוונטיים לפרוצדורה, כתבנו את השאלות שהיה חשוב שישאל בעצמו את הרופא המטפל שלו, וחשבנו על עוד רעיונות שיוכלו להקל על הפחד והלחץ. נדרשתי להבין לעומק מהי המציאות של התלמיד שלי באותו הרגע, ניתחתי אותה, עזרתי לו להמשיג את מה שקורה כרגע ולחקור את הרגשות והעמדות שלו אל מול מה שהולך להיות.

המעבר המהיר שעשיתי ללמידה רלוונטית ותואמת מציאות אפשרה לתלמיד שלי  חוויה לימודית אחרת, כזו שקשורה לאתגרי חייו ברגע זה. דרך העידוד שקיבל לשאול את הרופא מה שמטריד אותו, למדנו כלים של סנגור עצמי. באמצעות הלמידה שעשינו, הוא למד להכיר את עצמו ואת הכוחות שיאפשרו לו להתמודד עם לחץ, וכן, מה הוא יכול לעשות במצב שנדמה כחוסר אונים מוחלט, שכל כך מאפיין את המצב של חולי ואשפוז.

למעשה הוראה בבית החולים, היא כמו ג'גלינג בין תפקידים שונים, החלטות של כאן ועכשיו, ואיתור מענה מותאם למצב משתנה. כל זאת, תוך הקפדה  ברורה על סדירויות של למידה בהתאם למשימות ההתפתחותיות בכל גיל ולמטרות שלנו.

בבוא הקורונה ובתוך כל המגבלות שנדרשנו לנהוג לפיהם הוירטואוזיות שלי ושל הצוות כולו עמדה במבחן גדול יותר. איך נותנים מענה מותאם לכל הילדים בשגרת כל כך לא צפויה? בשגרת חרום מתמשכת?

באותם הימים החלטתי להתמקד במטרה הגדולה והחשובה בעיני: אנחנו לא מפספסים אף ילד במחלקה. החלטתי יחד עם הצוות החינוכי שניצור קשר עם כל הילדים שנמצאים במחלקה בכל מדיה מותאמת תרבותית (וידאו, טלפון, זום, כתיבה…). אספנו מידי בוקר את המידע על נוכחות הילדים ומצבם מהצוות הרפואי במחלקה, בכל בוקר  חילקנו בינינו את העבודה, הכנו טבלה על הדרך ליצור קשר עם הילד, בדקנו מי זקוק להכנה לפרוצדורה רפואית כמו ללמוד לבלוע כדורים או להכין להקרנות- – –  והכל הכל מרחוק, בשיתוף וסיוע של הצוות הרפואי במחלקה. בתוך התמונה הזו גם ההורים היו זקוקים  להמשך מענה רגשי ותמיכה מכולנו. גם שם המשכנו לנהל מפגשי ZOOM רק לקבוצות ההורים כדי לשתף, להקשיב ולהיות יחד.

לא היה לנו צל של ספק שאנו ממשיכים לקיים מפגש היכרות עם ילדים חדשים במחלקה, גם אם אנחנו לא נמצאים פיזית וזאת דרך המדיה האפשרית. כאשר חזרנו למחלקה באופן פיזי, נדמה היה שהכרנו ממש מזמן פנים אל פנים…

חשוב לי להזכיר כאן, שתכנית "גשר לקשר" שאנו מקיימים בשגרה ובהצלחה רבה, כשהילדים שלנו מתחברים לבתי הספר שלהם- מבית החולים לקהילה, באמצעות חיבור טכנולוגי On-Line, ציידה אותנו בניסיון רב אודות האפשרויות של למידה מרחוק.

אם אני מסתכלת לאחור, אני יכולה לומר שתהליך הקורונה לימד אותנו  את הגמישות שלנו, אך סוד ההצלחה היה בדבקות שלנו במטרה ששמנו לנגד עינינו- לא מוותרים על אף ילד ויוצרים קשר עם כולם מידי יום, ובהתעקשות שלנו ללמוד בכל יום מהניסיון, לתקן ולשפר את מה שלא צלח, ולנסות באופן מתמיד דרכי פתרון חדשים ויצירתיים לכל מצב.

התחושה הייתה שעשינו את הבלתי אפשרי.

גמישות "הלכה למעשה" משמעותה עבורי – להיות בקשב עמוק ומשמעותי לצרכים, לתמורות ולקולות שעולים מהשטח  ע"י הצוות שלי, ההורים, הילדים והצוותים השונים שאנו עובדים מולם. להיות מחויב לעומק למטרות שלנו ולחדד אותם  תמיד לעצמנו. להתחלק עם הצוות במחויבות וליהנות מתחושת האחריות שלנו כצוות.

אני מאחלת שכולנו נעבור את התקופה בטוב ונדע להתבונן בין היתר, גם על הרווחים שהיא זימנה ועוד מזמנת עבור כולנו בתחום הלמידה.

 

  1. ד"ר אייל דורון ויעקב הכט בשיחה פתוחה על עתיד החינוך והתפקיד של הקרונה כזרז לתהליכי שינוי. ההקלטה כאן
  2.  שמעתם על חממת הלמידה "יום בשבוע"? אם מעניין אתכם להרים פרויקט כזה בעצמכם, הצטרפו למפגש ההיכרות ולחשיפה לקול הקורא לליווי התהליך
  3. הזדמנות לשמוע בלייב את ענת שפירא לביא, שמתארחת בוובינר של לרגו ב11/8 בשעה 20:30. ההרשמה כאן