WhatsApp Image 2020-08-06 at 14.41.41

מושג ה-SEL- למידה חברתית רגשית, כפי שהוגדר על ידי CASEL, נותן לנו זווית הסתכלות על מיומנויות יסוד העומדות בבסיס היכולות החברתיות והרגשיות. איך משמרים את המיומנויות האלו בלמידה מרחוק, ואילו מענים אפשר לתת לאתגרים החברתיים והרגשיים שהתקופה הקרובה מזמנת לנו?

השבוע בניוזלטר:
זהבה רוזנטל, מנהלת שפ"ח ירושלים, על מענים רגשיים וחברתיים בלמידה היברידית | הכירו את האפליקציה של חטיבת הביניים אורט גבעת רם למענים רגשיים | רובא אבו דייה היא אשת החינוך שלנו השבוע | פתרונות למענים רגשיים – כבר מגיל הגן | וגם – מלווים אתכם כל הדרך לראשון בספטמבר – SAVE THE DATE ל"הקאתון למידה היברידית" הגדול של החינוך הירושלמי

סופשבוע נעים ושבת שלום מביתא מחנכים!

סופשבוע נעים ושבת שלום מביתא מחנכים! 

#חדשנות_שצומחת_מהשטח

למידה חברתית רגשית ולמידה היברידית- הילכו שניהם יחדיו? | דר' זהבה רוזנטל פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית מנהלת שפ"ח ירושלים

התיישבתי לכתוב על למידה חברתית רגשית בצל הקורונה, בשילוב אתגר הלמידה ההיברידית, התקשתי להאמין שהקורונה כאן "רק" חמישה חודשים, ושבעולם ה"אחר", היתה שגרה, והיא היתה פחות או יותר ידועה, והיו מפגשים חברתיים, וערבי כיתה וטיולים תוכניות וסדירויות שהיו כל כך מובנים מאליהם בתוך השגרה המבורכת של מערכת החינוך. 

אז כבר חמישה חודשים אנו נמצאים במציאות חדשה, שבה אחד המרכיבים המשמעותיים שלה היא העובדה שכולנו, כן כולנו נמצאים ברמת פגיעות וחשיפה. אין יותר יכולת לחלק את העולם ל"פתלוגים" ו"בריאים", ל"חסינים" ו"פגיעים", האיומים נמצאים במציאות והם עלולים לפגוע בכולנו. פרופ' אנטונובסקי, המשיג את ההסתכלות הזו על המערכת דרך המושג "סלטוגני"- בריאות. לטענתו, ההסתכלות על העולם במונחי פתלוגיה, גורמת לנו להתמקד בגורמי הסיכון ולהשקיע הרבה מאמצים באוכלוסיה ה"חולה", ובמניעת החולי. לעומת זאת הסתכלות סלטוגנית- מכוונת אותנו לחפש את גורמי החוסן ולהתמקד בכלל האוכלוסיה, דרך פיתוח כלים מניעתיים וחיזוק החוסן הנפשי. במקום להשקיע מאמצים להציל את הנער הבודד שטובע בנהר, בואו נלמד את כל התלמידים לשחות!

בעיני, זה שיעור חשוב נוסף שניתן ללמוד מחוויית הקורונה. כולנו פגיעים, כולנו חשופים, בואו נבחן, מה הם מוקדי החוסן מקדמי הבריאות הנפשית ובהם נשקיע, בכל רמות הפעולה, ברמה העירונית, הבית ספרית והמשפחתית.

מושג ה-SEL- למידה חברתית רגשית, כפי שהוגדר על ידי CASEL, נותן לנו זווית הסתכלות על מיומנויות יסוד העומדים בבסיס היכולות החברתיות והרגשיות, שמחקרים מצאו קשרים ביניהם לבין משתני תפקוד וחוסן כמו:  תפקוד לימודי, אקלים בית ספרי, יכולות חברתיות והתנהגותיות, ובטוח הארוך גם  ירידה בהתנהגויות סיכוניות, בריאות נפשית ועליה במעורבות אזרחית. המודל מציין חמש מיומנויות יסוד: מיומנויות בתחום המודעות העצמית, מיומנויות בתחום הניהול העצמי, מיומנויות בתחום המודעות החברתית, מיומנויות ביחסים בין אישיים ויכולת קבלת החלטות אחראית.

מיומנויות יסוד אלו, הם בעיני חלק מבניית חוסן, עיסוק בהם דומה ללמידת שחיה. מתן אסטרטגיות יסוד בכדי לתת לילדים את היכולת לשחות, גם כשהנהר גועש ולהגיע בבטחה לגדה שממול, בתקווה שנזדקק לפחות גלגלי הצלה, מקרי חרום ועיסוק בפתלוגיה.

כשבאים לחבר את עקרונות ה-SEL, ללמידה ההיברידית, קיבלנו אתגר כפול, איך ניתן לעבוד על מיומנויות אלו בסביבה החדשה?

יתכן שהגדרה יותר מדוייקת של מרכיבי החוסן, יאפשרו לנו להתמקד בפיתוח רעיונות ואמצעים לעבוד עליהם גם במציאות של למידה היברידית. מחקרים בנושא חוסן, ומחקרים בנושא של מוטיבציה מצאו ארבעה מרכיבים דומים, משמעותיים אשר נמצאו בקורלציה גבוהה למדדים של בריאות נפשית ורמות מוטיבציה גבוהות : 1. מבוגר משמעותי- קשר אישי 2. משמעות, מסוגלות אישית  3.תחושת שייכות  4. יכולת השפעה, אוטונומיה.

אני מאמינה שאלו המוקדים שדרכם נוכל לגעת בפיתוח היכולות החברתיות רגשיות גם בלמידה היברידית. אלא שאלו דורשים חשיבה חדשה בתוך הקופסא: איך נדאג לתחושת שייכות כיתתית, ובית ספרית שדרכה נוכל לפתח מיומנויות חברתיות, דאגה לאחר ומודעות חברתית?  במציאות של מפגש פחות עקבי? איך נשמור על תחושת המסוגלות האישית, דרך הבנייה של דיפרנציאציה במטלות הלימודית שתסייע לנו בפיתוח יכולות של מודעות עצמית וניהול עצמי? כשחלק מהמטלות ניתנות בזום? איך נדאג לכך שהתלמידים ירגישו בעלי השפעה, אוטונומיה וערך? כך שיוכלו לפתח את היכולת לקבל החלטות מושכלות ולהשפיע על האחר באופן חיובי? כשהפידבק אליהם ניתן באופן אחר? ואיך נדאג לתחושת נראות של התלמידים? לקשר אישי, למבוגר משמעותי?. המשימה מאתגרת, אך אפשרית, ומתווה הלמידה המתגבש אף מזמן אפשרויות והזדמנויות חדשות.

למדנו, שאנשי החינוך הם הסטארטפיסטים הטובים ביותר. במהלך הקורונה פותחו רעיונות מרשימים לשימוש בערוץ ה"און ליין" להשגת מטרות אלו, גם התלמידים עצמם התגלו כיזמים ובעלי דאגה לחברים, ויש בהם מוטיבציה להשפיע על האקלים החברתי הבית ספרי. אנשי הטיפול במערך המסייע לבתי הספר, שוקדים בימים אלו על תכניות מקדמי בריאות נפשית וחוסן אשר יכנסו למערכת החינוך הירושלמית בשנת הלימודים הבאה מעל הכל – הלמידה ההדדית והשיתוף,  מעוררות גם אצלנו את תחושת השייכות, המסוגלות, הערך והקשר, לצד מרחב לאוטונומיה ולבחירה! האתגרים גדולים, וההזדמנויות בפתחNEVER WASTE A GOOD CRISIS , (ווינסטון צ'רצ'יל).

השרות הפסיכולוגי החינוכי, הפסיכולוגים החינוכיים, שרוצי הייעוץ והיועצים נמצאים כאן כמערך תומך ומסייע בתחומים משמעותיים אלו, ביחד נמצא את הבשורות הטובות ונצליח!

בשורות טובות/מיכאל זץ

דרושות לי בשורות טובות

ללא דיחוי

שיגיעו.

כבר ימים שאני מחכה.

הבקר מאסתי בהמתנה

ויצאתי לקבל את פניהן.

ממש לקראת סוף העיקול,

נפגש!

עצם היציאה לדרך תביא למפגש, ניפגש בעיקול!!!

את כל התוכניות והחומרים שמציע הארגון, תוכלו למצוא באתר של השירות הפסיכולוגי החינוכי

בחמדיגיטלי מדברים על מענים רגשיים, מאמר להרחבה ומה עושים בגילאי הגן:

1. הרב תומר גרוסמן פרסם במסגרת ה"חמדיגטלי" היערכות לתשפ"א בלמידה חברתית רגשית. צפו בסרטון המצורף להרחבה.

2. רוצים לשמוע עוד? באתר CIE פורסם מאמר באנגלית על העצמת הילדים ועידוד לאקטיביות עם החזרה למסגרות. למאמר המלא לחצו כאן

3. ואיך נותנים מענים רגשיים בתקופת הקורונה גם בגיל הגן? מישל ליסס-טופז, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית, מדריכה בשפ"ח ירושלים, מספרת על התוכנית "להכנס לראש של ילד בן 3":

בטרם הסגר, רצינו לפנות להורים של הילדים שעולים לראשונה לגן עירייה. תכננו ליצור תוכנית ייחודית שתספק ידע ומידע להורים ותיצור היכרות מוקדמת עם מערכת הגן, הגננת והמבנה על מנת לשפר ולרכך את המעבר ל"גן של גדולים". ההוגים דמיינו הרצאה או שתיים ומפגש בגן הילדים או אולי עם גננת מנוסה, אמא ופסיכולוגית. ולמען האמת, זה רעיון יפהפה ותוכנית מהפכנית ללא תקדים.

ואז הגיעה הקורונה… "חישבנו מסלול מחדש": ומה שנוצר, יותר טוב מהמקור.

כדי מעבר רך לגיל הרך – "להיכנס לראש של ילד בן שלוש": תוכנית מניעתית-קהילתית להורים שילדיהם עולים לראשונה לגן עירייה, הושקה בעיריית ירושלים במהלך החודשים מאי-יוני 2020, וממשיכה בחלק ב' שלה גם בימים אלה.

במהלך תקופת הסגר, חשבנו ביחידה ההתפתחותית של שפ"ח יחד עם הארגונים השונים: צ'וציקים, בית ספר להורים ומחלקת גני הילדים – איך אפשר להפוך את הלימון ללימונדה…

אז מה בתוכנית:

בשיתוף פעולה נדיר, גיבשנו הרצאות זום במגוון נושאים חשובים ומעשיים עבור הורים שילדיהם נמצאים במעבר. הנושאים כללו התפתחות שכלית ורגשית, גמילה מחיתולים, התארגנות בוקר והסתגלות לגן חדש ויצירת קשר בטוח ויציב עם צוות הגן. ההרצאות הוגשו על ידי מגוון מרצים מעולים מהיחידה ההתפתחותית, על ידי פסיכולוגיות התפתחותיות וחינוכיות בעלות ידע וניסיון רב בהורות, בליווי אנשי חינוך לגיל הרך והכי חשוב, אנשי מקצוע שחיים את הגיל הרך … הילדים!
(כל ההרצאות הוקלטו, וניתן לצפות בהן ביו-טויב).
כמו כן, הופקו סרטים בתכנים אלה וביקשנו לפנות לקהל ההורים בצורה שמעוררת עניין ומפתחת ידע עם הגיל המקסים והמתעתע, בני שלוש.

מה ייחודי ומתעתע בגיל שלוש שנים? הילדים האלה נמצאים במעבר, תרתי משמע. לא רק במעבר מגן פרטי ומעון לגן עירייה ומערכת החינוך, אלא גם מעבר מינקות לגיל הגן. ההשפעות מתבטאות בתחומים רבים ומעוררים לפעמים בלבול, גם אצל הילד, גם אצל ההורים וכן, אפילו לפעמים אצל איש המקצוע!

אשמח להדגים באמצעות סיפור שסיפרתי במפגש הזום הראשון:

לפני כמה שנים הגעתי לגן שאני מלווה כפסיכולוגית ונותנת בו ייעוץ מזה שנים מספר. הגן במקור היה גן חובה, אך עקב שינויים דמוגרפיים, הפך תוך כשנה להיות גן רב גילאי. הגננת המעולה, נקרא לה מיכל, באמת מצוינת ומכירה ילדים צעירים. היא גם אמא מצוינת! אבל במשך 20 השנים שהיא גננת, היא התרגלה להכין ילדים לכיתה א', להיות עצמאיים, לעקוב אחרי הוראות מילוליות ולבצען.

באותו יום בתחילת הסתיו, כשהגעתי לגן כמה רגעים לפני חוג הריתמוסיקה, נכנסתי לגן ושמעתי את מיכל מסיימת מפגש ושולחת את הילדים לשטוף ידיים.
"בבקשה, תכנסו באופן מסודר בתור לשטוף ידיים, עוד מעט רותי המורה לריתמוסיקה מגיעה, אני מדברת כמה דקות עם מישל, עד שרותי תגיע, תוכלו להסתובב."
ברור, לא?
מיכל ואני התחלנו לפטפט מעט. פתאום שמנו לב ששלושה ארבעה ילדים נמצאים קרוב עלינו, מצחקקים ועושים משחק פורפרה, ידיים מעל הראש, קצת מתנגשים זה בזה כמו סביבונים. מיכל הסתכלה, אמרה, "מה אתם עושים? אמרתי לכם ללכת לשחק עד שרותי תגיע!"
ומיד, עייניה פגשו את עייני ושתינו קלטנו ביחד.
היא לא אמרה "ללכת לשחק"… היא אמרה "תוכלו להסתובב".
מיכל, כגננת טובה, מיד זיהתה שכל הילדים שהתאספו והסתובבו למרגלות רגליה, היו הצעירים של הגן, בני השלוש. ירדה לישיבה שפופה והסתכלה להם בעיניים. בחיוך ובקול רך אמרה "חמודים, עד שרותי מגיעה, לכו לשחק, טוב?"

זאת אחת הסיבות שצריך התייחסות מיוחדת לגיל שלוש שנים, ועל כן יצרנו את התוכנית המיוחדת והמושקעת שלנו. ילדים בני שלוש, מיוחדים, חכמים ונבונים, לומדים כל יום ומהכל! אבל הם עדיין גדלים. עדיין רואים את העולם דרך עיניים של "על פני השטח" ומבינים טוב יותר את ה"גלוי" ופחות את ה"סמוי". אם אנחנו, ההורים והמחנכים נבין טוב יותר את הראש שלהם, נוכל להתכוונן אליהם ולסייע להם לגדול.
על כן, אני מעודדת אותכם להיכנס ולהתרשם מהתכנים הייחודיים של התוכנית.

בימים אלה אנחנו עמלים על חלק ב' של התוכנית ביוזמתה "חוזרים למסך".
נלווה גננות שהגן שלהן מיועד לבני השלוש שנים במפגש ייחודי של שעה וחצי באסיפה מיוחדת עם ההורים שלה הגן שלה עם אחד הפסיכולוגים שלנו. אנחנו מודעים לחשיבות של תהליך ההסתגלות והקליטה, גם בימים הרגילים של שלהי אוגוסט לפני תחילת שנה"ל.
על אחת כמה וכמה בימים אלה של חוסר וודאות ומגבלות הקורונה.
יחד עם זאת, אנו מודעים שאנשים, גם ילדים, יודעים להסתגל לשינויים. ילדים מסתגלים טוב יותר כשהוריהם מרגישים בטחון —והיכרות מוקדמת וחשיבה משותפת עם המסגרת, עם הצוות של הגן והגננת, תורמים לתחושת השליטה והבטחון. וזה בדיוק מה שילדים צעירים צריכים.
נבנה להם איים של בטחון ככל הניתן באי הוודאות.

כותרת 7

רוצים להערך יחד איתנו לקראת הראשון לספטמבר? שמרו את התאריך – ב25/8 נתכנס יחד להקאתון הלמידה ההיברידית הראשון בירושלים, שיאפשר מרחב עבודה לצוותים חינוכיים עם כל הכלים והליווי שתצטרכו כדי להגיע מוכנים וערוכים לפתיחת שנת הלימודים!

פרטים בקרוב…

SAVE THE DATE הקאתון
כותרת 3
בית הספר אורט גבעת רם

חטיבה חדשה ומיוחדת בהנהלתה של מיכל דלאל. כבר בתחילת דרכם עמדו בניסיון לא פשוט, כמו כולם: הקורונה.

במהלך תקופת הסגר, הקפדנו שהיועצת המקסימה שלנו שרית, תיכנס לכל כיתה ותאפשר אוורור רגשות בדרכים שונות. הכל נעשה בזום כמובן, אך היה משמעותי מאד.  דאגנו שבמסגרת שיעורים שונים, התלמידים הם אלה שהעבירו את החלק הרגשי חברתי.  היה לנו חשוב שהם ימשיכו ליצור, לחשוב, להיות שותפים ולדעת שהם חלק ממסגרת.

הדסה שורבה, מורה מבית הספר, מספרת על המהלך שעשתה כדי לשמור על קשר משמעותי עם בני כיתתה, ועל העיסוק המשמעותי במיזם שפיתחו בדטאתון סביב נושא הSEL:

"מייד בסוף מרץ כשיצאנו לחופשת קורונה ביקשתי מהכיתה שיכתבו יומן, לפי הכוונה בסיסית ושאלות שיעזרו להם. פעמיים בשבוע שלחו לי למייל ואני עניתי. ממש התכתבות צמודה כדי להרגיש ולשמור על קשר ולהיות עם יד על הדופק. בהתחלה, לא היה קל לתלמידים לכתוב אך לאט לאט צצו תיעודים מדהימים. איגדתי הכל ליומנים אישיים, ללכל אחד את שלו, ובסוף השנה הם קיבלו אותם יחד עם התעודה. עוד 10-15 שנה אני משוכנעת שהם יתרגשו מאד לקרוא את התחושות והתובנות שצפו וצצו להן בתקופה חריגה כזאת לעולם.

וקצת על המיזם שפיתחו בדטאתון, ואיך העיסוק בו סייע להם בתקופת הסגר:

"בתחילת השנה השתתפנו במיזם דרך הדטאתון המופלא. בחרנו במסלול הרגשי חברתי כי רצינו להקל על תפקיד היועצות בבתי הספר ולתת מענה למעבר התלמידים מיסודי לחטיבה. בחרנו לפתח אפליקציה ידידותית שתסייע להטמיע את השפה הרגשית בחיי היומיום של התלמידים. האפליקציה ממפה אתגרים מסויימים שבחרנו, בינהם חרדה חברתית, חרדת בחינות ועוד, וכך יהיה לנו קל לזהות מקרי קיצון במהירות גם בשכבות ענקיות. והתלמיד יודע שרואים אותו.

זכינו בגמר, והתחלנו את תהליך הפיתוח, ואז הגיעה הקורונה והקפיאה הכל.

התלמידים בצוות ואני לא רצינו שהכל ירד לטמיון והמשכנו לבד! היינו נפגשים בזום ומנסים להבין כיצד ששה תלמידי כיתה ח ומורה יכולים לעשות שינוי משמעותי בעולם החינוך הרגשי בזמן של סגר. ביקשנו מאנשים שהיו לצידנו והאמינו מאד ברעיון שלנו, שישלחו לנו סרטונים בעד הרעיון  . התראיינו לג'רוזלם פוסט – (מצ"ב לינק לכתבה) והיינו מאד גאים ומאושרים שמתוך הסגר והריחוק המשכנו לרצות ליצור שינוי עבור התלמידים האחרים. סביב המיזם, השמירה על קשר עם אותם תלמידים היתה כל כך חזקה ומשמעותית. העיסוק נתן להם הרבה תקווה ומטרה בימים מאד לא ברורים. לא לכולם היה קל וכיף להישאר בבית. דרך המיזם הזה, זכיתי לתת לתלמידים מטרה ותעסוקה מבורכת."

אשת
רובא אל חשים - אבו דייה | בית הספר היסודי סמא שועפאט לבנים

נשואה ואם לבת ובן. 

מנהלת בית הספר היסודי לבנים סמא שועפט במשך ארבע שנים: בית ספר הנוסע בדרך החינוך לערכים באמצעות דיאלוג כתכנית חינוכי ואקדמי. בעלת תואר שני בניהול מוסדות חינוכיות מאוניברסיטת בירזית. רובה מצהירה על עצמה שהיא "מאוהבת בחינוך ובעבודה עם תלמידים", וחיה בתשוקה ללמוד מה חדש וחדשני.

"אני מאמינה שכדי שאדם ייתן את המיטב עליו להרגיש את נוכחותו במקום העבודה שלו, לחוש את הדאגה, ולהרגיש את שיתוף הפעולה, השותפות והיושר. להיות עם אוזניים קשובות למה שהוא מרגיש, לשתף את רעיונותיו להתפתחות ושיפור, והיות לאדם שמנסה למצוא פתרונות למה שהוא צריך ולהקל על הקשיים והמחסומים עבורו. בהתאם לכך, כמחנכת במקום ראשון וכמנהלת בית ספר, לקחתי על עצמי, בשותפות הצוות החינוכי שעובד איתי, לגדל דור שיש לו תשוקה ללמוד את הכישורים והאסטרטגיות של דיאלוג וערכים חברתיים. שיהיו נוכחים בעולם הגדול מחוץ לכותלי בית הספר. אני עובדת קשה בהשתתפות כל הצדדים בתהליך החינוכי, כולל ההורים, הקהילה, התלמידים עצמם והצוות האקדמי, כדי לסלול את הדרך לעתיד התלמידים. דרך שתלמיד עושה בצעדים מאוזנים ובעזרת נשמה מפויסת להגיע למטרתו בהתאם לתכנון שלו. זו יכולה להיות המציאות אם התקשורת בתוך המוסד החינוכי מבוססת על אמון, אחריות ומשמעת פנימית לכל אחד מחבריו. איננו חולקים על דעתי כי ראש הפירמידה הוא זה שמתכנן ומפשט את מנגנון התקשורת:
כאן אני לוחשת לכל מנהיג ומנהיגה, כמו שאמר מחמוד דרוויש:
– להיות סבלני
– עד מתי
– לנצח
עד שתמצאו מקום בחלק העליון, דעו שתמיד החלק התחתון צפוף מאוד אבל כשאתה מגיע למעלה, אתה חייב לזכור מי תמך בך ועזר לך. מי שנותן לא מדבר על הנתינה שלו, אבל עליו לזכור מי לוקח.

 

כשהחלה התקופה של הלמידה מרחוק עברנו תקופה קשה, הראשונה מסוגה, שהטילה על בית הספר למלא תפקיד שונה ממה שהורגלנו בו במתן מידע, למידה וכישורים. הרגשתי אז שעלי לספק תמיכה חברתית ורגשית לרוב התלמידים ומשפחותיהם. אני מתקשרת איתם כמעט מדי יום. אני מנסה להתגבר על כל קושי שעומד בפני המשפחה בכמה תוכניות:
1. תוכנית חינוכית: מספקת את כל הדרוש לתלמיד באותה תקופה, מכלי כתיבה וציוד מחשבים ועד הדרכה והכוונה לשימוש בפלטפורמות הלמידה השונות.
2. תוכנית כלכלית: בתקופת הקורונה, אנו דואגים למשפחות במצב כלכללי חלש שיספקו להם את כל מה שהם צריכים.
3. תוכנית חברתית: בה עבדתי על קשר יומיומי עם משפחות עם אתגרים חברתיות. העברתי סדנאות לאמהות להפגת לחץ עליהן ואיך להתמודד עם ילדים בנסיבות חירום בשיתוף עם קרן אדם לדמוקרטיה וכן סדנאות לאמהות וילדיהן.
ובעיקר הייתי מתקשרת עם תלמידים מכיתות א'-ו ', מקשיבה להם ולבעיות שלהם, ויחד ניסינו למצוא פתרונות כדי לחזק אותם ולקלוט התנהגויות חיוביות וערכים חדשים שהטילו את עצמם מול המסכים. בכל שבוע ביקשתי מהתלמידים לעשות פעילות אחרת, ובכל שבוע והיינו מכריזים על שמו של התלמיד החדשני או מעורר ההשראה, כולל אך לא רק: ביקשנו מהתלמיד לצייר רישום, לשלוח לכיתתו סיפור שהוא קרא ואהב, לשלוח לנו את הסיבה ולציין את שם הערך שלמד ממנו. לשלוח לנו שיר או שיר שאהבת וללמוד ממנו ערך או שיעור מוסרי.
הייתי גם הכתובת של אימהות רבות להתייעץ עם האסטרטגיות והשיטות לתקשורת עם ילדיהם.
אינני שוכחת את השותפות שלי בתהליך החינוכי, כיוון שתמכתי בהן, סייעתי, הובלתי בדוגמה בהתאמה מהירה ורכשתי מיומנויות חדשות.
מה שהכי חסר לי מהתקופה שלפני הקורונה הוא ניצוץ עיניהם של תלמידי האהובים.
לא אשכח מה אמר לי תלמיד כיתה א"- "מיס, אני מתגעגע אליך, הנגיעות שלך, ולבית הספר."

כותרת 6
  1. הקול קורא לשנת 2020 של מסלול ממשלטק בנושא פתרונות טכנולוגיים חדשניים למגזר הציבורי יוצא לדרך, להרשמה ופרטים נוספים

  2. עיריית תל אביב הוציאה חוברת עזר עם מידע וכלים מגוונים ללמידה היברדית ואתם חייבים לראות, לחוברת

  3. מתכננים ללמידה מעורבת (Blended learning) בשנה הבאה? רוצים לראות את כל המודלים ובתי הספר בעולם שעובדים ככה? כנסו